הכה צור בסלע
לצידו ילודה מצלע
הבריק ניצוץ
נדלק המוץ
אש אש
אדם התאושש
"בורא מאורי האש"
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מומלץ בחום רב רוטשילד, דובדבנים - ילד מפונק! (ילד זהב) ולא צריך להוסיף. ההתרפקות על העבר נוגעת נו-גע-ת...! ומי ומה - חוסר ודאות ובלבול בעדר אהבה שעברה: המשפט הזה כולו: ומי ומה יפצוני עתה אחד המשפטים ה--- שקראתי. [ליצירה]
- [ליצירה] היה לי קשה עם הפיהוק שמשתלט על השיר. יש סתירה מטרידה נדמה לי בין ה"זכוכיות" החדות בכותרת, לשיר המתעגל בעונג מעושן של היפופוטם. אהבתי בצורה מוזרה. [ליצירה]
- [ליצירה] ראובי היקר, כבודו חשב להתחכם ולהיות חכם בכך שיכתוב את היין, כי קשה לו להגיע לחכמה (דעת) זו מתוך שיכורות, קשה לו כי גופו אינו תורה והחושים אצלו לא מבטאים מגמות כל כך גבוהות, כך כשהאדם-בקבוק נפתח במילותיו הוא מגלה שהוא בעצם שוטה וענן אפור רחוק רחוק מהאדום החי. לא נורא, אולי בשנה הבאה. [ליצירה]
- [ליצירה] מתי כבר יבוא היורה....? [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל הסיפור הזה עושה כבר האנשה לדמויות, ובעצם כמעט כל יצירה שנכתבת בעקבות התנ"ך. החשש שלך הגיע ברגע שהיהדות הדתית שימשה בתפקיד הצינזורה. (ומכאו השאלה: האם זה מה יש לתורה לתת? אני מתגעגע לבצלאל..) רק אז פתאום הפחד להאנשה, כי ברור שיעקב לא סתם רומנטיקן. אבל לספר את שאר הסיפור של התורה כמו קומיקס של שי צ'רקה זה כבר בסדר. (...) ואם בתורה עסקינן, שימו-לב שפעם ראשונה שאנחנו נפגשים עם רחל זה בתאור "יפת תואר ויפת מראה" ופסוק לאחריו "ויאהב יעקב את רחל" ברור בפשט הכתוב שהוא אהב אותו על יופיה. כנראה שלא כל היהדות זה "שקר החן והבל היופי". [ליצירה]
- [ליצירה] לב- ערכתי כמה שינויים והוספתי בית. תודה למגיבים עד כה בגלוי ובאישי. יוה"כ שמח! אל תשכחו לאכול הרבה לפניי הצום וגם לצום מעט. [ליצירה]
- [ליצירה] ברגע שכתבת "הוא" אז הקורא מצפה לדעת מי הוא זה. את לא מספקת לו אפילו רמז בדבר הזהות שלו . המשפט "הוא ממשיך בדרכו" חוזר שלוש פעמים ואמור היה להיות מועצם כל פעם מחדש מרגש וסוחף (Pאחרת זה מיותר). ה"אך" הוא ממשיך... חסר את הגורמים שיפתו אותו לא לעצור. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי ש,העולם הבא, גם הוא בעולם הזה. גם פה עוברים עלינו כמה וכמה גילגולים הבובות הפכו לחלומות המעבר חריף: לא עוד 'מיטה חלומה' אלא מבט בוגר יותר המסוגל לקלוט גם מות. הבובות הממשיות ( והילדותיות יותר ) פינו מקומן למחוזות החלום הנשגב והבלתי נתפס... . ולפעמיים מתחשק פשוט לחבק איזה דובי או פילי... [ליצירה]
- [ליצירה] השירים שלך נדירים בפשטותם ואמתיותם. קראתי והרגשתי כמי שזורם במחשבותך. [ליצירה]
- [ליצירה] אז את מאשימה את עצמך? לא הבנתי יש פה איזו סתירה: ... נגע מבלי לגעת. הוא לא שם לב שנגיעתו מרוחקת לא נוגעת באמת. (אני מפרש את זה יותר בתור מגע רוחני) מצד שני בסוף "הקשבת לנפשי" אבל את ברחת. אז הוא כן מקשיב, אבל מקשיב באמת, מציאותי, או מרוחק ומה שנשאר זה המגע הפיזי, ואז ברחת. נ.ל השורה השניה מעט צורמת לי. לא הייתי אומר לך להדחיק אותה.. אבל אולי להשאיר במגירה? [ליצירה]
תגובות