<align=center>יש תאוריה הגורסת כי אם אי פעם מישהו יגלה לשם מה בדיוק נועד היקום ומדוע הוא נמצא כאן, ייעלם היקום כהרף עין ויוחלף במשהו מוזר ובלתי מובן עוד יותר.
יש תאוריה אחרת הגורסת כי כל זה כבר קרה.
(דאגלס אדאמס)</align>
[ליצירה]
אני חושבת,
שגם וגם.
היתה השתלטות של המשיחיסטים על המאבק. והפיכה-למשיחיסטים של חלק מהציבור.
וזה רק הנגיד את ה"נורמליות" של הצד השני. איזו נורמליות מדהימה, משקפיים עגולות ואוניברסיטה. אלא, שעם הנצחת הסטיגמות, ה"נורמליים" האלה הפכו ל"שפויים" ול"חכמים", ובעקבות זאת, גם הצודקים. כי ככה זה כשחושבים בשחור לבן. ולעניין הזה, תורם המסך הלא-כל-כך צבעוני שבסלונינו.
[ליצירה]
כמו,
כמו שבלילה סהור, הייתי מסתכלת על הירח מחלוני, וחושבת שהירח יקשר בינינו, ושגם הוא עומד עכשיו ומסתכל על הירח ו... אולי חושב עלי?
אבל זה היה כשמושא האהבה לא ידע שהוא כזה (:
כמו כאן, אבל פחות.
[ליצירה]
הממממ....
לא יודעת עד כמה זה רסיסים שהם דווקא של *עצמך*. כאילו, הם רסיסים אנושיים, שנמצאים אולי גם בך, וגם באחר.
אולי- למצוא רסיסים שמזכירים לך את הרסיסים שלך. ואז זה הופך את זה ליותר אישי, וזאת ההזדהות.
ואולי זה סתם פורט על כמה מיתרים בלב.
[ליצירה]
אה..
כן, בטח, צודק, תודה (:
ירד? כן! אפילו נערם! 0.2 מילימטר, במו עיניי!
ראיתי לפחות שני פתיתים על המעיל שלי. באמת! וחלק מהטיפות עופפו אופקית.
אין, גג שבת בצהריים, הכל לבן. אתה עוד תראה.
(אגב, שתדעו לכם, כל פרט ופרט בקטע הנ"ל נכון. תאמינו לי, ירושלמית כבר (כמעט) 19 שנה.)
ישו, תודה רבה.
[ליצירה]
מרק!
'נו, נונסנס, נקרא. האמת, לפעמים צריך להתאמץ כדי למצוא דברים טובים שם, אבל נו, שם חדש בשמי הנונסנס, נקרא.
---- (קוראת)
וואו. טוב. איזה יופי. עוד בן אדם שיודע לשגע את השכל מעולה וכמו שצריך, איזה כיף!
---- (קוראת)
הוי, זה מרק שיינקמן! אין עוד אחד! זה אותו האחד!'
מרק דגים? בטח. אתה לוקח מרק, ואז אתה שם בו דגים. (יש גם מרק כרישים. פעם קנינו לחברה שלי קופסת שימורים עם מרק כרישים. לפחות ככה היה כתוב על הקופסה.)