בלילה ההוא התאבלתי על אובדן היופי
על סוף הרוע מיררתי.
על כל מה שהיה ואיננו, שנשבר
בכוונה תחילה
בידי איש צר ואוהב.
הטוהר המעושה נטמא,
הלכלוך התפוצץ.
אני צריכה אותך שתחזיק לי את היד -
אבל מי אתה.
תגובות
אהבתי את הכל!
פשוט מלא עצמה....
ועדין מן קורטוב של עצבות,טיפה של מיסתוריות,
פשוט כתיבה נפלאה...
תודה עדי.
פרח בר.
[ליצירה]
זה יפה.
נשמע מיואש משהו, חסר-תקווה,
לא הבנתי את החיים בתוך החומה. זאת אומרת, באופן יחסי. זה הדבר שהכי פחות הבנתי, לא מצאתי שום רמז. נו, צריך לחשוב על זה אולי עוד קצת.
(כדורים זה לא פיתרון!)
שיר טוב.
[ליצירה]
שי, יא מצחיק אחד, מטופש זה לאו דווקא משהו רע (:
ואף ההפך. (לא ההפך מזה, ההפך מזה. נו, כן.)
נונסנס=שטויות=אמור להיות מטופש, ואם לא, אז בהחלט יכול להיות כזה.
היי, שלא יובן אחרת, אני מתה על הסיפורים המטופשים שלך.
[ליצירה]
כי יותר קל,
הרבה יותר קל למות למען העם על קידוש השם,
מאשר לחיות את החיים הנוראיים האלו. האווירה בסוף המגילה כל כך חברותית. מרדכי, אסתר ואחשוורוש "ביחד" (במיוחד במגילה של אורי פינק :), ואסתר לא יכולה לחזור אל מרדכי. היא מחוייבת להישאר נשואה לגוי. ומעתה, כל בעילה ובעילה נחשבת מרצון.
נשים הן לא כוח. מה היה היחס אליה בכלל. חלופות-מכתבים עם חכמי ישראל. אישה עם כבוד? שוות-מעמד לאחשוורוש? בקרב עמה, ודאי שיותר ממנו. אך מצידו? העניינים האלו כל כך מסובכים.
חודש טוב, שיהיה.
מישה.
מישה.
[ליצירה]
.
ה"כש" קשה לי. ידיעה מראש שזה מה שיהיה? ובכל זאת, ידיעה - לא להרפות.
"אבקר", נשמע - לא שהות רבה, כן עזיבה, אם כך.
נו, מצב מסובך.
(בית שני, שורה שלישית, לא צריך להיות "בן"?)
[ליצירה]
משחקים במחבואים,
מתחבאים מהחיים,
אמא לא מחפשת אותנו.
זרוק לי קוביית סוכר,
למשחק יש טעם מר,
אמא לא מחפשת אותנו.
בוא נצא מהפינה,
אמא לא מבינה...
תגובות