בלילה ההוא התאבלתי על אובדן היופי
על סוף הרוע מיררתי.
על כל מה שהיה ואיננו, שנשבר
בכוונה תחילה
בידי איש צר ואוהב.
הטוהר המעושה נטמא,
הלכלוך התפוצץ.
אני צריכה אותך שתחזיק לי את היד -
אבל מי אתה.
תגובות
אהבתי את הכל!
פשוט מלא עצמה....
ועדין מן קורטוב של עצבות,טיפה של מיסתוריות,
פשוט כתיבה נפלאה...
תודה עדי.
פרח בר.
[ליצירה]
אהבתי!!
חמוד להפליא.
מאז שיש לי משהו שהוא לא נוקיה, הסנייק שלי משעמם, עם שלבים מוגדרים ומספר מוגבל של מעויינים לכל פעם, ועם מלא אבנים בדרך שמונעות ממנו להגשים את חלומו. בעצם, אני אפילו לא בטוחה שזה מעויינים!
אבל יש בזה דברים טובים בהחלט.
עכשיו אני מכורה לבלק-ג'ק.
[ליצירה]
לפעמים,
לפעמים הלב צריך להראות שהוא נפגע, בשביל שיהיה לה למה לחשוב פעמיים!
ובסוף פוגעת גם בעצמה, רק בגלל שהוא לא צעק.
אוף.
שיר נכון. לא הייתה אחיזה. העשן. וואו. תודה.
[ליצירה]
רוצה לבכות?
תשאיר את העיניים פקוחות פקוחות בלי למצמץ, זה יבוא גם עם כל האפקטים הנלווים, העיניים האדומות והכל. למען האמת- אפילו עם העצב. תופעה מעניינת. כשאתה בוכה, גם אם זה לא אמיתי, אתה נהיה עצוב. ולהיפך. אם תחזיק חיוך מאולץ, תהיה שמח- אפשר להסתכל על זה כסוג של דיסוננס קוגנטיבי- איך זה יכול להיות שאני עצוב, הרי אני מחייך. מסקנה: אני צריך להיות שמח. ואז נהיים שמחים. ולהיפך.
השיר ממש יפה, אהבתי את ה'הצפתי מבט'!!
[ליצירה]
הוי, רעיה,
זה ממש מפחיד.
מפחיד שאי אפשר לכבות.
מפחיד שאי אפשר להגיע אליו.
ולכל אורך הקטע נדמה היה שהנה וזה מתאפשר ושמול הרצון החזק הזה כלום כבר לא יכול לעמוד
אהבתי ממש. אהבתי את הירוק. זה יפה. שבוע טוב.
תגובות