ולפעמים היא חושבת,
למה רק לי אין דוד גיבור שנפל במלחמה?
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אויש.. ..מהמחשבות האלה, שלא נעים לנו (לי לפחות) להודות בהם. חזק וקולע. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון... זה כמו אחרי פיגועים, לא עלינו, קודם כל מקווים שלא נפצע או נהרג מישו שמכירים וכשזה קורה מצטערים שלא מכירים אפילו מישו אחד, כי אז קשה יותר לכאוב באמת... שלא נדע צער. [ליצירה]
- [ליצירה] ... חס וחלילה לא רוצה דוד גיבור כזה מעדיף דודים חיים , באמת אף פעם לא חשבתי אפילו בכיוון הזה , את יודעת זה גם נשמע מאוד אגואיסטי . [ליצירה]
- [ליצירה] באמת? פשוט, אני מכירה המון אנשים שכן חשבו את זה. וגם לא מנקודה של "לא להתחבר לצער". זה אכן אגואיסטי, אבל- תחשוב מנקודת המבט של מי שאומר את זה.... ילדה בגן, אפילו, רואה את כולם עצובים, מתפארים בדודים הגיבורים שלהם, שמתו במלחמה. תראה את אלה שיצאו ממנה חיים, אבל בלי עין או משהו כזה. זה הערצה, סגידה אליהם.... במובן מסויים. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שזה נכון אבל... מכיוון שנתת את זה ככה במשפט אחד הקורא (שבמקרה זה הוא אני) לא מצליח לפתח אמפתיה כלפי הדמות שאומרת. נכון שכולנו לפעמים רוצים סיבה שנטיל בה את כל סיבות הצער שלנו ועוד זה יהיה לגיטימי, והעולם יחבק אותנו, אבל משפט כזה תלוש מהקשרו לא גורם לי להתחבר אליו, על אף שיש בו מן האמת. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה עצוב ולפעמים נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב ומרגש... מאוד קולע... ולפעמים גם די נכון אפילו שזה כואב... תמיד בשמחה! :) בת מלך... [ליצירה]
- [ליצירה] נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] חשבתי דווקא שמדינת ישראל ידועה באובר-סוציאליזם שלה. מעט קפיטליזם יוכל רק לעזור. מיסוי גבוה, יצירת מקומות עבודה בעזרת הכסף של המיסים, לאכוף אותם באופן מוחלט מכולם, להכשיר עובדים, וכל אחד שכשיר לעבודה (ואינו נכה או קשיש) יעבוד. אין סיבה שלא. כשאתה נותן לאדם כסף כי הוא מסכן ואתה צריך כמדינה לדאוג לו, הוא לא יזיז אצבע לטובת שינוי המצב. [ליצירה]
- [ליצירה] לשקוע בשינה, לתת לשינה לשקוע בך. תתקע את השינה במקום הראוי לה. בהישג יד, אבל לא קרוב מידי. היא עמוקה, תיכנס ולא תדע איך לצאת, תחשוב שאין כבר שום סיבה לצאת, צריך לדעת להפסיק. שים אותה על המדף. היא הסוד שלך, שאף אחד לא יגלה לעולם. תעטוף אותה בספר, בכדורים, בחלב חם. כשעוטפים משהו הוא פחות נגיש. אז מה יצא לך, הא? השינה האידיאלית לא צריכה תחפושות. אתה כבר תזהה אותה בחלומות טעימים שיעבירו לך את הלילה בנעימים ולא תזכור אותם כשתקום - הם שייכים לה, הם ילכו איתה. ==================== מלא ניגודים. ניגודים של אמצע הלילה. ניגודים טהורים. מזדהה בכמה קטעים. ואני התחלתי ללמוד תורה מתוך שינה. וחבל על דאבדין ומשתכחין. [ליצירה]
- [ליצירה] *. כל כך לא מכירה, לא יודעת אם רוצה להכיר. השיר כתוב טוב. השורות הקצרות. אני נוטה להסכים עם בנץ, הכותרת מגבילה. [ליצירה]
- [ליצירה] . שלא נדע. |אנחה.| [ליצירה]
- [ליצירה] לא. אין בנאדם אחד בעולם הזה שלא יכול לחיות בלי לשקר מתישהו. השאלה היא מה הופך אדם ל"שקרן". [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, זה.. יש לזה אווירה שכזאת של לידה מחדש, כל האווירה של השיר, וכל שורה ושורה עם משמעויות יפות כל כך, אווירה של טהרה. איזה כיף לי שחזרתי לכאן. [ליצירה]
- [ליצירה] הוי, "ומלמדין אותו [את העוּבּר] כל התורה כולה... וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה." (נידה ל:) המחשבה האחרונה שעוד נותרה לו לנחוץ. (אוף. השיר של אמיר גלבוע לא כאן. הוא יפה, ומתאים.) הסקרנות התמימה של הילד. היעדרותה של האם מהתמונה. רק האב בעולם שלו. אוהב, שליו, שלווה כזאת, דממה, אומרים שממש שקט שם בשניה שאחרי. אהבתי את כל המשמעויות השונות של האצבע, שיר טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] הוי, זה חמוד.. איך לא ראיתי את זה עד עכשיו? [ליצירה]
- [ליצירה] היי, זה לא מתאים. המטריפים לא שייך. ולתאר שקיעה כתפוז, לא הכי רומנטי בעולם. רבדים של צבעים? למה לא גוונים, הדבר המקובל? יש כאן יציאה אל מול המוסכמות. לא עיניים; שפתיים. וזה עוד מילא. השקיעה מלאת רבדים, כמו ציור של אקריליק. מורכבות. לא מחמאה, עובדה. תפוז. שפתיים. לא מקובל. חביב, השיר. שבוע טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אתם קרועים אתם!!! בבקשה, פיקוח נפש- תגידו לבנץ שיראה את זה- ואולי נפשו תינצל במקצת, בכל אופן אני רוצה שהוא יראה את זה. מישהו הפנה אותי שוב לאותו 'הרהור' מקסים, קראתי אותו כמה פעמים, ירדתי לתגובות, ואז. טוב, בנץ, עכשיו לא נעים לי. אבל, נו באמת- עצה לחיים טובים ושלמים יותר- אף פעם, אבל אף פעם-- גם אם זה הדבר הגרוע ביותר ששמעת, שאתה הכי לא מסכים איתו בעולם, אף פעם אל תגיד על דעה של מישהו, או על דברים של מישהו אחר שהם מגעילים ומטומטמים, כי לפי דעתי, לפחות, זה מראה אך ורק על הרמה של האדם שאומר את זה. אתה יכול שלא להסכים, לחלוק, או במקרה שלך- לתקן דברים של מישהו אחר, שלפי דעתך זוהי טעות. בדבריך אלה, (טוב, חוץ מכך שממש בידחת אותי, אתה ממש בן אדם משעשע!!) כל מה שהשגת זה פירוד בעם ישראל, והרי נאמר לא תשנא את אחיך בלבבך, ואהבת לרעך כמוך - וכל שאר הדברים השחוקים האלה, שכנראה עדיין לא חדרו אלייך- אין שום סיבה לקלל ולהשמיץ סתם. עד כאן הקדמה. עכשיו- תגובה עניינית לדבריך- תראה, יש טעות בסיסית בדבריך- גש נא לראש העמוד, ותראה מה כתוב למעלה- זה הרהור. הרהור זה לא שיר, הרהור בהגדרתו- שנייה, אני אלך להביא מילון.. "הִרְהוּר- מחשבה או רעיון החולפים בראש." אכן, כמו שאמרת- הם חולפים. אף יותר משיר. למה אנשים שמים פה שירים שלהם? למה לא לשמור במגירה? כנראה שרוצים לשתף אחרים בזה, שאנשים יביעו את דעתם בנוגע לשיר, איך השיר- האם השיר יפה, הצורה, התוכן, דרכי עיצוב, וכו'. כנ"ל עם סיפור, תמונה--- אבל הרהור? למה שי יקירנו שם פה הרהור שלו? האם מחשבה או רעיון החולפים בראש יכולים(/צריכים) להיות יפים? זה משנה בכלל? הם אמורים להביע רעיון מסויים. ישנם רעיונות שמובעים באמצעות שיר- ומוגדרים שירים, בגלל צורתם, בגלל שהכותב החליט שהם יהיו שיר. שי החליט שמה שהוא כתב ייקרא הרהור. כנראה שהוא בא לומר שהוא לא רוצה שרק נסתכל על היופי, אם בכלל-- אלא על הרעיון, נטו. אני מניחה שגם הכותב הדגול של הרהור זה רצה שנדבר עליו. הוא לא רצה שנגיד על זה 'יפה', 'שכוייח'-- או כל תגובה שטחית אחרת. ואולי גם הוא המשיך לחשוב על אותו רעיון, להרהר בו- אולי הוא שם את זה פה בשביל לשמוע מה אחרים חושבים, אני בתור אחת שכותבת קצת פה ושם, יודעת שאם אני מפרסמת שיר, אני רוצה תגובות שיהיו קצת יותר מהנהון, או משהו. ועוד משהו- ברגע שמשורר מפרסם שיר, כל אחד יכול לכתוב מה שבא לו עליו- אביא לדוגמא את המורה שלי לספרות שהתווכחה עם דויד גרוסמן בכבודו ובעצמו על סוף של ספר אחד שלו- וזה לגיטימי לחלוטין- הוצאת יצירה מהידיים שלך, היא כבר לא בידיים שלך-- אלא של הקוראים. משום מה, יש לי הרגשה שמישהו עובד עליי ומה שכתבת זה סתם בצחוק, לא ייתכן ש.... אולי פשוט לא הבנתי אותך נכון, למרות שלא יודעת כמה פירושים יכולים להיות ל'מגעיל ומטומטם'. נו טוב. לא ברור לי למה הגבתי כל כך ברצינות ובאריכות, אבל זה הכל למטרה טובה. כל טוב, עדי. [ליצירה]
תגובות