אולי חשבתן
שהנה
בסוף
לא נשארה בה טיפת ציניות
והיא בוכה
בגלל הסוף.
בגלל הסוף
לא בכיתי.
בכיתי
כי הנה
כמעט שלא נשארה בי
טיפת אהבה משמעותית אליכן.
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אויש, יא מגעילה, רמיזות מיניות? מרקינוסטטוס- התכוונת לזה? (בבקשה שלא....) [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אז כמה דברים: דבר ראשון, מישי, זה לא שיר ילדים. דבר שני, טל, אהבתי את הרעיון. דבר שלישי, אני כל כך לא מסכימה איתו. ראית את מפלצות בע"מ? לבכי, לצרחה, יש כוח. כי בהם אתה חלש, אתה חושף את עצמך, בצורה הטובה ביותר. בכי משחרר. בכי זה דבר חזק. אבל צחוק, פשוט צחוק, אמיתי, של אושר, חזק אפילו יותר. לא כי משהו הצחיק אותך, צחוק של אושר. אומנם, הוא יותר נדיר מבכי אמיתי, אבל הוא קיים, והוא הדבר ההכי משחרר שקיים, נטול המחסומים, הוא נפלא. זה מה שאני חושבת. דבר רביעי, אישית, שורות קצרות מידי ובערך מילה בשורה זה לא הדבר שאני הכי אוהבת, אבל זה מעניין גם ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] הוי, עלה, עלה שלי, אנה תתגלגלה? [ליצירה]
- [ליצירה] הפעם, לשם שינוי, אני אהיה לטובת הרן (: זה לא הקטע של להתבייש במוצא. חס וחלילה. אבל - כולנו יהודים. במה יש להתגאות? התוניסאים יותר טובים מהארגנטינאים? אף אחד לא ינסה להסתיר את המוצא, אבל אין שום סיבה לתלות אותו בשלטי-חוצות, הרי - מה זה סך הכל? לכולנו יש עבר משותף, כמו שאמר עייזר ויצמן (שירגיש טוב...). עבר משותף, הנפש היהודיה שלנו הייתה בכל המקומות, אין שום סיבה להיבדל. אנחנו הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] צימררתני. איפה הנקמה? [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי.. כל מיני מילים, אם זה שגיאות כתיב או בכוונה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט מדהים. ממש כמעט-מושלם. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש יפה. ברור כזה. עדי [ליצירה]
- [ליצירה] יהיה, כן, יהיה, יהיה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך מתוקי! אחותי ואני החלטנו לשים מלכודת עכברים. אבל שום עכבר לא בא. אז הכנסתי בובה-של-עכבר-כזאת-שרועדת-כמו-עכבר-כשמושכים-בחוט, והיא התעצבנה עליי. אז אמרתי לה שתשתוק ותשב יפה בתוך המלכודת. ואז אחותי באה, ראתה את זה והתחילה לייבב, שזה לא מוסרי מה שעשיתי, והפואנטה של כל הקטע הזה, היא: מלכודת עכברים זה לא מוסרי! ובמיוחד לא לבובות. [ליצירה]
תגובות