[ליצירה]
איזה כתיבה יפה...
מאוד ציורי - ממש מצליחה לראות את ההתרחשות מולי!
איזו לשון מיוחדת כמעט כל שורה זרקה אותי אל רעיונות תנכיים...
והסיום כ"כ חזק וכ"כ תופס דווקא בגלל שהוא סותר את כל מה שאנו רגילים לחשוב (אפילו מעט מן האור...)
מה אני מנסה לכתוב? שאהבתי את היצירה, שזה מקסים אפילו ואולי בגלל הרעיון הקשה...
[ליצירה]
יפה, יפה, יפה!
זה הזיז בי משהו. כמעט גרם לי לבכות מרוב שזה אמיתי. הלוואי שנזכה לעמוד לפניו כמו שצריך. זו הרגשה נפלאה, שלא זוכים לה הרבה פעמים. מדובר בשיר על עמידה, אבל זה מתקשר לי אוטומטית גם עם תפילה. תפילה כזו שעברתי פעם, חזקה, חודרת ומטלטלת, הכתיבה לי את השיר "כדור אש בוער".
תודה רבה רבה לך.
[ליצירה]
מזכיר לי את הסיפור Time Cat, על ילד שיש לו חתול והוא מגלה שהחתול יכול להעביר אותו ל9 מקומות שונים בזמנים שונים. הם עוברים במצריים העתיקה, רומא, יפן ועוד.
[ליצירה]
בס"ד
דרך מעניינת להסביר את ההתייונות, אבל נראה לי שזה קצר מדי ולא מספיק מפורט. לא נראה לי שמספיק משפט אחד כדי לתאר איך הוא עובר מסתם אחד שלא מתחבר לתפילין לכזה שמוכן לצרף את זאוס וחבורתו, וכבר משתחווה לפסל. חסר התיאור של כל התהליך הזה (שאמור לקחת שנים).
מלבד זה לא נראה לי אמין שבגלל שהוא לא חושב שהדרך הנכונה הכיס שלו הוא יצרף מנהגים זרים. מי שמרגיש שהדרך הנכונה לא בכיס שלו הוא אדם שאכפת לו מה היא הדרך הנכונה וערבוב הוא הוודאי לא נכון כך שזה משהו שהוא לא יגיע אליו - הו יהדות או אלילים בשבילו (כך נראה לי).
[ליצירה]
מצתרף לילד לירי.
הסמל שעל העט, כמו גם הוריאציה שלו על קסת הדיו, הם למיטב ידיעתי סמל שמוצאו מהמזרח הרחוק שמביע את הרעיון שבכל אור יש נקודת חושך ובכל חושך נקודת אור.
כך היוצר שהוא אנושי (=טוב) מצייר דרקון תוקפני (=רע) ואפילו יוצר אותו כי לדרקון יש קיום ממשי.
והרי יומר לא יוצר סתם (אם הוא יוצר אמיתי) הוא יוצר מתוכו, כך שהדרקון קיים למעשה בתוך היוצר, הרע קיים בטוב, ולעומת זאת הדרקון נוצר ע"י הטוב כך שחייב להתקיים גם בו משהו טוב, ולכן הסמל (ולא, לא איכפת לי אם התכוונת לזה P: )
ולכן הדרקון היה קיים גם קודם בתת מודע של היוצר...
ואם מישהו קיבל כאב ראש מהתגובה שלי גם לו מגיע כזה P:
[ליצירה]
מעניין. בדרך כלל אנשים רואים אותך פחות טוב ממה שאתה ולא כדאי להיות מושפעים מהם. פה דווקא בזכות המבט החיצוני את מגלה את הטוב שבך.
יותר גבוהה? זה ממש מבט קסם...
[ליצירה]
בס"ד
אכן יצירה למופת. החריזה טובה, הלשון יפה. הבעיה היא שזו נראית כמו שירה בסגנון ישן, היום הרוב זורקים את החרוז ככלי אין חפץ בו. לא שאני נגד חריזה, להיפך. אני מאוד אוהב חריזה. אבל בדרך כלל השירה מהסוג הזה, שמוכיחה אותנו על פשעים שלא ביצענו, מושרת בסגנון המודרני. ליתר דיוק - הפוסט מודרני. פוסט ציונות ופוסט מודרניזם הולכים יחד.
בכל אופן, כשכוחות צה"ל הגנו על עם ישראל מפני המוני צבאות ערב וזכו גם לשחרר שטחים של ארץ אבותינו, קרה שתושבי הכפרים ברחו מרוב פחד לארצות ערב. אז די לשקר - לא גירשנו אף אחד.
[ליצירה]
זו פרודיה, ולא סתם אלא איכותית ביותר. אלון, אם תקרא שוב בהעמקה תראה שלסיפור הזה יש מסר חדש וחשוב בזכות עצמו.
זו לא סתם העתקה חסרת טעם. קצת זיעזע אותי איך שהחזיר חשוב להורים יותר מהילד שלהם, ואיך שהאמא לא מסוגלת להתאים את השפה המסובכת שלה לילד. לכן זה כל כך טוב...
[ליצירה]
קודם כל יפה מאוד.
שנית, מה זה? ציור? ריקוע? משהו אחר?
שלישית, למה שלכת?
רביעית, באמת שזה משהו מיוחד!
חמישית, לאהודות.
שישית, איחלתי לחייל בהצלחה.
[ליצירה]
כי האדם עף השדה. מבחוץ אפור, עבה, סגור, מתגונן,
מבפנים כולו חי, ריבוי גוונים, שכבות שכבות, מים, זרימה.
וכמו העץ, גם את האדם אפשר לחשוף בשתי דרכים. אפשר להתבונן בגדילה שלו, בענפים, בעלים, בפירות, במעשיו, בדרכו, באופי
ואפשר להתבונן בו כשהוא נגדע. אז הכל נחשף בבת אחת. אז, בהספד, כולם יודעים הכל. אפילו אנשים שלא הכירו אותו בחייו מכירים אותו לאחר מותו.
סליחה שבלבלתי בשכל, לא יודע אם זה קשור לתמונה, אבל זה גרם לי לחשוב על זה. תודה!