[ליצירה]
איזה כתיבה יפה...
מאוד ציורי - ממש מצליחה לראות את ההתרחשות מולי!
איזו לשון מיוחדת כמעט כל שורה זרקה אותי אל רעיונות תנכיים...
והסיום כ"כ חזק וכ"כ תופס דווקא בגלל שהוא סותר את כל מה שאנו רגילים לחשוב (אפילו מעט מן האור...)
מה אני מנסה לכתוב? שאהבתי את היצירה, שזה מקסים אפילו ואולי בגלל הרעיון הקשה...
[ליצירה]
יפה, יפה, יפה!
זה הזיז בי משהו. כמעט גרם לי לבכות מרוב שזה אמיתי. הלוואי שנזכה לעמוד לפניו כמו שצריך. זו הרגשה נפלאה, שלא זוכים לה הרבה פעמים. מדובר בשיר על עמידה, אבל זה מתקשר לי אוטומטית גם עם תפילה. תפילה כזו שעברתי פעם, חזקה, חודרת ומטלטלת, הכתיבה לי את השיר "כדור אש בוער".
תודה רבה רבה לך.
[ליצירה]
מזכיר לי את הסיפור Time Cat, על ילד שיש לו חתול והוא מגלה שהחתול יכול להעביר אותו ל9 מקומות שונים בזמנים שונים. הם עוברים במצריים העתיקה, רומא, יפן ועוד.
[ליצירה]
סוף סוף אני רואה את המוות בעינים! (בעעעע!!! נשמע גרוע.)
חס וחלילה. סתם, אבל רק עכשיו ראיתי את הדמות. אבל נראה לי הכרחי ממש לשים שם דמות שרוע על הרצפה מול המוות, ולעשות את העיין יותר פעורה באימה. משום מה היא לא נראית לי מספיק מפוחדת.
[ליצירה]
בס"ד
הפיגועים - לא ישברונו!
כי הארץ - היא שלנו!
כל משחית - ומחבל,
יגורש - או יתחסל!
כי אותנו - לא ישבורו!
מארצנו - לא נברחה!
נתנה לנו - הקדוש בורוך הוא.
לגויים - היא לא נמסרה!
מי אשר שלום יחפוצה,
בזכותינו זאת יכיר!
הדורש וויתור על ארץ
ידחפנו עד הקיר!
אל תיראו בני הגבורה
עוד יכון שלום בארץ
שלום אמת נצחי יכונה
עת ישתוקו כל בני פרץ!
[ליצירה]
תרדמה
נפלה עליי, ואראה בחלומי והנה צורה אשר אין לה חומר. ואבהל למראה הדבר הזה, ואבוא עד הנה.
וארא אדם ארצי, וראשו מגיע השמימה, ואשתומם...
ועוד תדהמתי בפי ואקרא את שירו המומלץ ואת מיליו המפולשות אשר נקראות מכל מקום,
ואחל לדבר שטויות... P:
[ליצירה]
בצד שמאל יושב הזה שתמיד שמח וצוחק, הכל מצחיק אותו והוא בסך הכל מרוצה, אם כי לא מי יודע מה חריף.
בצד שמאל יושב לו הציני היבש שאוהב להגיד "לא מצחיק" ולהמשיך הלאה, בעל תפיסה חריפה והשקפת עולם חמוצה.
אווץ'! מי הדביק אותם מאחורה?
[ליצירה]
בס"ד
דרך מעניינת להסביר את ההתייונות, אבל נראה לי שזה קצר מדי ולא מספיק מפורט. לא נראה לי שמספיק משפט אחד כדי לתאר איך הוא עובר מסתם אחד שלא מתחבר לתפילין לכזה שמוכן לצרף את זאוס וחבורתו, וכבר משתחווה לפסל. חסר התיאור של כל התהליך הזה (שאמור לקחת שנים).
מלבד זה לא נראה לי אמין שבגלל שהוא לא חושב שהדרך הנכונה הכיס שלו הוא יצרף מנהגים זרים. מי שמרגיש שהדרך הנכונה לא בכיס שלו הוא אדם שאכפת לו מה היא הדרך הנכונה וערבוב הוא הוודאי לא נכון כך שזה משהו שהוא לא יגיע אליו - הו יהדות או אלילים בשבילו (כך נראה לי).
[ליצירה]
זה הקפיץ לי את הסיפור על הנסיכים שהמכשפה אופכת לברבורים ואחותם מכינה להם אפודות מסרפדים וכו', הצטמררתי מיד. אחר כך ראיתי את הכיתוב למטה והבנתי שכנראה יש קשר לחורבה. בעצם, למה לא רואים את החורבה?
נראה לי, שאם יש לחורבה משמעות, צריך גם לראות אותה,
ואם אין חבל לכתוב את זה למטה כי זה מבלבל.
[ליצירה]
בס"ד
סליחה...
לא הבהרתי את דברי - התכוונתי לתגובה של כנרת, התכוונתי שדברי הגמרא לא חייבים להתנגש עם דברי המורה לרפלקסולוגיה.
הוא אומר שהתסכולים והאכזבות באים מהטחול והגמרא אומרת שטחול שוחק. ידועה האמרה שהליצן תמיד עצוב. לפעמים השחוק בא דווקא ממקום של אכזבות ותסכולים.
אבל אם כבר אמרת, אז לא התכוונתי לסאטירה, כתבתי את השיר מתוך שמחה פשוטה ודי. והוא באמת שיר רציני - אבל לא עצוב.
[ליצירה]
תודה שקראת לי!
זה מקסים. תיארת את זה כל כך יפה, כל כך נכון.
הלואי שנזכה תמיד!
המקום שבו מפסיקים להתפלל על הצרות ורק מתרפקים על הגדולה והקדושה של אבינו שבשמיים, על האהבה הגדולה שלו. המקום שבו אתה כבר לא מתפלל, אלא התפילה פותחת לך את הפה ויוצאת מעצמה, והנפש יחד איתה.
[ליצירה]
נכון, זה היה אמור להיות שביל או כביש אספלט, אבל זה יצא כחול מדי. במציאות זה כחול כהה יותר, כל הצבעים כהים יותר במציאות, כי אני לא צלם מקצועי...