[ליצירה]
ציור מקסים!
אני הק' הייתי מעדיף "לאור הירח",
אבל איך שנראה לך (כמובן).
אהבתי את יחסי המרחקים בין העצמים השונים בתמונה. מעניין לראות עוד ציורים שלך!
[ליצירה]
בס"ד
אל תירא אסף לוחם
החרוז עוד יתחמם
יתחבא בתוך הסוף
אויבו יחטוף אז בפרצוף
ואחר חרוז הפרא
עוד ירים את נס המרד
הוא יצא למלחמה
על סוסה אחת כתומה
הוא יכה בכל אויביו
וינצח את הקרב
החרוז אינו יחיד
נלוה אותו תמיד!
[ליצירה]
'הנה בא יומי וקרבה לה שעתי
עם חלוף הזמן גדלה שמחתי'
עולמות מופלאים יתגלו לפניי
ואמת מזהירה שתאיר את עיניי
וכל מעשיי לי אבני הבניין
לבנות ארמונות לא נראו מעולם
שמחת עולמים ואין קץ אהבה
חופשי מאיסור ומאש להבה
שלווה ומנוחה של סיפוק ושלמות
וקדושה מחוייכת מלאת נעימות.
(כי אפשר גם אחרת...)
השיר מאבד הרבה מכוחו בגלל תקלות במשקל ובחריזה.
הבית השני לא מתחרז בתוך עצמו והצפיה היא להתחרזות של הבית הבא, שלא מגיעה.
[ליצירה]
קולע
בס"ד
אולי בשירה אני לא המומחה הגדול ביותר, אבל את הדברים שעליהם כתוב ביצירה הזאת אני מכיר מבפנים. אין מה להגיד, רק שבהתחלה חשבתי שמתקרבת סתם קראה לעצמה "מתקרבת" והיא בעצם בחור ישיבה שכותב על החוויות שלו.
ואם בחורי ישיבה קוראים את זה ומרגישים שזה סתם אולי הם לא עברו משהו כזה.
[ליצירה]
כבשה מעניינת.
לגבי העץ, בכלל לא בטוח שהוא כרת בשביל זה עץ - אפשר ללכת למטע זיתים בתקופת הגיזום ולאסוף את מה שהם מורידים.
זה בכוונה שהבסיס נראה כמו רגל של כבשה?
[ליצירה]
(צריך להגיד שזה יפה? לא, זה די ברור. הוא כבר יודע.)
"אל בורא כל, שאין עליו כל עול" - הייתי משנה קצת, 'שעליו אין כל עול'
"איך יעלה אליו אשר כהבל חלפו ימיו" - אם הבנתי נכון ומדובר באדם שעוד חי אולי כדאי לכתוב 'חולפים' בהווה?
רעדה ותפילה - חרוז קצת בעייתי.
לא הבנתי מה זה "על כן נמלא חובנו". אם זה המשך הבית אז למה זה "על כן"?
[ליצירה]
כמה אנשים. פחות אחד, ועוד אחד, ו.. הופ!
נשארת לבד.
כמה אנשים, ודמיינו איך מרגיש מי שהפך כוכב בין לילה ונותק ברגע מכל הסביבה האנושית המוכרת לו, ואין לו נפש קרובה, רק כמה תאבי בצע שמסתובבים סביבו כמו דבורים סביב המלכה.
תגובות