[ליצירה]
שווה ביותר!!!!
ב"ה
טוב שאמרת לי שכתבת יצירה חדשה. (הי, אם את מדווחת לי במסנג'ר על יצירה חדשה ומחכה שאני אקרא אותה, ואם תרחיש דומה קרה לפני ימים אחדים, את בטח "המכורה"!)
האמיני לי נעל, אתה נראית לי מסוג "המכורה". לא יכולה בלי יצירה שבועית. ואם אין זמן בהרצוג אז צריך להציק למישי. וגם להתקשר כל שניה לשאול אם כבר הגיבו, היות ואין לך אפשרות להשאיר בעצמך את העכבר על הריפרש.
[ליצירה]
המשך:
המקטלגת- היא קוראת ורואה את היצירות, אבל מה שבאמת מעניין אותה זה לא התוכן. השאלה האמיתית היא אחת: לאיזו קטגוריה היוצר משתייך? הגרוע ביותר מבחינתה הוא מישהו שכבר קוטלג ופתאום הוא מעז לקלקל את כל התיאוריה לגביו. חוצפה.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
סוערה,
אני חייבת להודות שבהתחלה היה לי קצת משעמם ולא הבנתי מה מצאת טעם לתאר בשלוש פסקאות איך הראש שלה זז עם המוזיקה...
אבל אחר כך...
אין עליך, סו, אין.
[ליצירה]
תודות לכולכם...
היצירה הזו עמדה מיותמת יום שלם וכמעט חששתי שלא הבינו אותה...
עופים- תגיד, איך אתה מצליח לכתוב יצירה תגובה ארוכה? אולי תלמד אותי? כשרון לא מבוטל יש לך בנאדם. אה, ותודה על הקומלפימנטים.
סוערה- אויש, מה את אומרת, להושיע אותה? נראה לי קצת קיטש... את יודעת מה אני חושבת? שקצת לא בריא לך לקרוא יותר מדי את עצמך בסיפורים של אחרים....
מתקרבת- זכיתי לתגובה ממך? לא יאמן. להנציח את היום.
עוף מוזר ונועה- שימחתם אותי מאד מאד מאד, וזו לא מליצה. אני כ"כ אוהבת את הפירגון של האנשים כאן. פשוט עושה חם בלב. שוב תודות.
[ליצירה]
טל- את מתעלה על עצמך כל פעם מחדש.
אהבתי את ההבעה הלא ברורה, שדחוסה בהמון רגשות לא מפוענחים, ואת הצבעים המדהימים ששילבת שם. הלבן של הבגד עם הרקע הכהה...
מקסים.
[ליצירה]
יפיפה...
אהבתי.
איזה כיף להתקל בדברים כ"כ יפים באמצע החיים, דברים שגורמים קצת להרהר..
והערה:
איך סיימת את זה "בוא והסתכל בשלי" זה כ"כ נכון... זה אחד החסרונות שלנו כבני אדם שאנו חייבים שכל דבר יחזור בסוף אלינו. אפילו כשאנו כותבים איזושהי תגובה נידחת וא"כ חוזרים לבדוק אם הגיבו לנו עליה... מעטים האנשים שאני מכירה שלא חושבים על עצמם שמוכנים לתת ולהקשיב בלי לחכות לרגע הזה, לשניה שבו הם יוכלו להוסיף "גם אני".
[ליצירה]
מי אמר שלא מתים מאהבה?
אולי אני נאיבית,
או סתם אוהבת אשליות רומנטיות,
אבל לא מאמינה לבועז שרעבי.
האהבה חיה, קיימת,
נושמת, ו... אפילו בועטת, לפעמים.
מהבעיטות שלה אפשר למות.
אמנם המח שלנו ימשיך לשדר אותות חיים, העיניים שלנו יתפקדו, ונמשיך לאכול ולישון,
אבל בפנים, בפנים נהיה מתים.
גמורים.
הרוסים.
ללא אהבה, למה לנו חיים?