[ליצירה]
קטע טוב, אהבתי את החלוקה הזו לתחנות בחיים, את הרעיון שלאן שלא ילך זה תמיד ילווה אותו ולאו דווקא כי זה באמת שם.
אומרים שהאדם הוא מה שהוא חושב שהחברה חושבת עליו, במקרה הזה האדם מרגיש מכור כי כך הוא חושב שהחברה רואה אותו,אולי זה נכון ואולי התחושות שלו פשוט מוקרנות החוצה (אבל זה כבר באמת לא רלוונטי ליצירה).
בכל מקרה, אהבתי.
[ליצירה]
זה אכן אמת, היום אני כבר שבעה חודשים וארבע עשרה יום מאז שכתבתי את זה
ויוליה יש המשך, פשוט לא רציתי לפרסם אותו כי הוא רק הולך ומתחזק בתאורים קשים
אבל אם יש ביקוש אז סבבה, צפי להמשך
[ליצירה]
קטע טוב, היה עוזר יותר אם היית מסדר אותו יותר (כדי להבין מי אומר מה) אבל במחשבה שנייה אולי עדיף שזה ככה, מבולבל, אולי אין שום צורך להפריד כי ממילא מדובר באותו אדם, לא יודעת.
[ליצירה]
קצר וצולע או שזה היה מספיק לחסידה המתה שלך
בשר=רצח= 50 מיליון סומלים רעבים. בכל אופן השיר טוב הוא צרם לי קצת אבל הוא טוב
תתחדשי נעל קטנה ומיוחדת שלי
[ליצירה]
ליורם
ליורם, יש לי עבר פסיכיאטרי די נכבד ככה שאני חושב שיש לי את הזכות לכתוב על המוות, אחרי אינסוף אישפוזים פסיכאטירם זאת זכותי לכתוב
אבנר אלקובי
[ליצירה]
תקנו אותי אם אני טועה, אבל יש דברים שלא עוברים ונשארים איתך עד יומך האחרון, איך אפשר להשתחרר ממשהו שמחזיק אותך? הכמיהה לרחמים. להתבוסס בדמעות של עצמך. האוויר הדחוס לא מגיע לנחירך
וכן התמונה... יש את התמונה. הטביעות אצבעות שלך בכל סנטימטר והמחשבה שזה לא יחזור.
אולי את, לא שיחררת אותו... אולי המפתח לאזיקים הוא אותו מפתח שנעל את פיך ונזרק למעמקי הים.
בואו וניזהר טיפה אם השימחה
למרות זה כל מה שיש לנו בעצם. ומהשמחה נושרים עוד דברים
אבל עד כאן להפעם
[ליצירה]
[ליצירה]
אחחחחחחחח תחושת הנוסטלגיה זרמה במעצמותיי כשקראתי את השיר, כל הנופים והמקומות שבהם שיחקנו שהיננו קטינם שיכחו את כל הזכרונות הייתי משאיר רק את זה
סחתיין אמרה...
אבנה אלקובי