ולפעמים היא חושבת,
למה רק לי אין דוד גיבור שנפל במלחמה?
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אויש.. ..מהמחשבות האלה, שלא נעים לנו (לי לפחות) להודות בהם. חזק וקולע. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון... זה כמו אחרי פיגועים, לא עלינו, קודם כל מקווים שלא נפצע או נהרג מישו שמכירים וכשזה קורה מצטערים שלא מכירים אפילו מישו אחד, כי אז קשה יותר לכאוב באמת... שלא נדע צער. [ליצירה]
- [ליצירה] ... חס וחלילה לא רוצה דוד גיבור כזה מעדיף דודים חיים , באמת אף פעם לא חשבתי אפילו בכיוון הזה , את יודעת זה גם נשמע מאוד אגואיסטי . [ליצירה]
- [ליצירה] באמת? פשוט, אני מכירה המון אנשים שכן חשבו את זה. וגם לא מנקודה של "לא להתחבר לצער". זה אכן אגואיסטי, אבל- תחשוב מנקודת המבט של מי שאומר את זה.... ילדה בגן, אפילו, רואה את כולם עצובים, מתפארים בדודים הגיבורים שלהם, שמתו במלחמה. תראה את אלה שיצאו ממנה חיים, אבל בלי עין או משהו כזה. זה הערצה, סגידה אליהם.... במובן מסויים. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שזה נכון אבל... מכיוון שנתת את זה ככה במשפט אחד הקורא (שבמקרה זה הוא אני) לא מצליח לפתח אמפתיה כלפי הדמות שאומרת. נכון שכולנו לפעמים רוצים סיבה שנטיל בה את כל סיבות הצער שלנו ועוד זה יהיה לגיטימי, והעולם יחבק אותנו, אבל משפט כזה תלוש מהקשרו לא גורם לי להתחבר אליו, על אף שיש בו מן האמת. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה עצוב ולפעמים נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב ומרגש... מאוד קולע... ולפעמים גם די נכון אפילו שזה כואב... תמיד בשמחה! :) בת מלך... [ליצירה]
- [ליצירה] נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] תחושת הזרות יוצרת נבדלות? ובסוף לא רואים כלום, כמו המשקפיים של פורד פרפקט, מסכה של חושך רגוע ירדה עלינו, זה לא רוגע, זה הקו המתמשך שאומר שאין חיים, אין תנודות. הרוגע המעושה שחונק את הלב, לא נותן לו להתפרץ, לא נותן לרגשות, החיוביים והשליליים, לצאת. הייתם אומרים, החוזק הוא לשמור את הרגש בפנים? הו, לא, זאת חולשה. קשה לשחרר את הקו הזה. אבל כאן יש שלווה, שקט, עצים, עמק, ציפורים, ו - ארעיות של יום אתגרי. גם היום האתגרי והקשה, גם הוא ארעי ורגעי, וסך הכל - העולם מלא שלווה. כמוהו, גם הרוח פזורה, נודדת, לא מוצאת את מקומה. בדיבורו איתה, הוא צריך להתאמץ בשביל למצוא את המילים שלה. ללא כח, חלש, נידח, שכוח אל, מרגיש זר, גר, אבוד, בודד, פעם זה היה המקום שלו. השייכות שלו. עכשיו הוא התנתק. זהו. התנתק. עצם עיניו. [ליצירה]
- [ליצירה] סיפור שהשאיר אותי עם פה פתוח לפחות לדקה. זה מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] בטח אף אחד לא יאמין לי שבכיתי בסוף. הקישורים כל כך... כל כך אמיתיים, כל כך... שאלות שאין עליהם תשובות. מזכיר לי שיר של אמיר גלבוע. טוב, כשאני אהיה בבית. [ליצירה]
- [ליצירה] היי, רגע, זה אתה. -- |שוק| |חיוך רחב| [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השני. שם עם משמעות. הוא גם ירמיהו, וגם מיאו. יפה ביותר. מקורי. [ליצירה]
- [ליצירה] הממממ. לא זה ולא זה. מוות על קידוש השם? זה דבר שכולנו מייחלים לו, לא? שאם כבר, אז למות על קידוש השם. זה דבר גדול. [כמובן שגם לחיות על קידוש השם. אבל... סיום יפה.] [ליצירה]
- [ליצירה] באמת, באמת שאף פעם לא הבנתי את יכולתו של הגבר להיות עם מישהי ולחשוב שהיא אחרת. זה מופיע בהמון סיפורים, מדרשים, וזה כל כך לא ברור. רואים כאן את הבלבול, גם בושה, צער, ועוד מלא דברים, ובקיצור, שיר ממש נחמד, וכתוב טוב, וכו'. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, תודה לך! אכן, ממש חוצפנים, אלה. כאילו, פסדר, מה שהם אמרו אז בסבבה, אבל כזאת נימה של זילזול! אם הייתי מכירה אותה, הייתי מרביצה לה. (אני מכירה אותה, אני מרביצה לה.) [ליצירה]
- [ליצירה] אבל אסור. אסור לעשות את זה. כי מה אם נגלה שלא? בכל מקרה, זה סתם מדכא לבכות על החלב שנשפך. וגם כי אי אפשר לדעת. וכולנו גאונים בדיעבד. מכל החלטה, ולו קטנה, שאנחנו עושים - מסתעפת עוד דרך. החיים שלנו מורכבים מצמתים (?) - ואי אפשר לחזור. אנחנו בנויים מההחלטות שלנו, הן אנחנו. לא תמיד יכולנו לבחור בצורה אחרת, מכיוון שזה האופי שלנו, ולכן גם אם מאוד היינו רוצים, בהסתכלות לאחור, לבחור אחרת - לא היינו מסוגלים לעשות זאת בזמנו. זהו. אני חושבת. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם כל האלה שמעליי, אהבתי את הרעיון, גם. [ליצירה]
תגובות