מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
[ליצירה]
הרבה זמן שאני מחכה למייל שיודיע לי שפרסמת משהו.
היום זה קרה וחנוכה נראה קרוב ורחוק
ואני יודעת שהחיפושים ממשיכים
ואיני יודעת אם אי פעם נפסיק
ואני מבקשת עלי שלכת
לרקום מהם תפילות
לחבר ירושלים של מטה עם זו שלמעלה
רייזלי,
תודה על המילים, תודה שאת מצליחה להיות לי לפה
(ועם זאת אני חושבת שהחלק השני פחות טוב מהראשון)
[ליצירה]
יש משהו קסום במילים, גם אם אני לא מבינה את כולן...
והמקצב ושבירת השורות הרייזלית האופיינית תמיד שובים את לבי...
:-)
הכי אהבתי את הבית:
"לך לך
מעבר לנהר מעבר
לזמן, אפשר להיות אב
גם כשאתה יתום"
[ליצירה]
אולי אתה כותב טוב, (באמת חשבתי כך.) אבל אתה כבר מאוד מתחיל לחזור על עצמך. ייאוש זה דבר עמוק לפעמים, כזה שאפשר לכתוב מתוכו אחל'ה שירים, אבל בחייאת- כבר שנתיים אתה עומד ונרטב בגשם, או דופק תראש באיזה פאב, וזה לא נגמר, הייאוש שלך הוא גשם של מילים וכבר אין בו חדות, אפילו חדות של מוות אין בו וגם איומי ההתאבדות שלך הם מגוחכים כשהם חוזרים על עצמם שוב ושוב, ובאמת אי אפשר להתאבד כל הזמן כי זה מאבד ת'אפקט.
חפש כתיבה חדשה, אולי תפציע לך איזה שמש.
[ליצירה]
בוהמה דתית רווקה, צעירה ויוצרת
???
אסופת זקנים מחובבי ציון (פעם הם הוציאו פרוטוקולים, אך משירדה קרנם עברו לפטפוטי סרק ומונולוגים מהותיים של ליות או לא ליות יותר.)
מצחיק... ומאוד מתחבט מצדך.
[ליצירה]
שמנדריקים!
אני לא סובלת את ההומור המתיישן- נושן של אפרים קישון. אבד עליו הכלח, מבחינתי, מאז ששמעתי שהוא לא באמת כזה אידאליסט.
ולעומת זאת- פירגונים:
נקרעתי מצחוק ב"מלא הטנא ביאושים"- שזו גם רמיזה דקה לכל הפוזלים לאתרים מקבילים,
ומ:
"...אני יושבת כאן בשלוש בלילה ולא מפסיקה לבכות. עוד מעט יתעורר כאן מישהו. אוי.. עכשיו גם שתי הקטנות מצטרפות לבכי, והנה אבא שלי, טוב, טוב, אני סוגרת.. אי!.."
שבה את ליבי.
בלי קשר לקשרים משפחתיים קודמים!