לנחום

קָרְבְּנוֹת כְּתִיבָה אֲנַחְנוּ.

תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן עִם שַׁחַר הִיא

פְּרִישָׂה מִתְחַדֶּשֶׁת שֶׁל גִּלָּיוֹן מַמְתִּין נִכְסָף

לַמִּלִּים הָעוֹלוֹת וּבָאוֹת

מֻקְטָרוֹת בְּמַחְתּוֹת הַמִּצְלוֹלִים

אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת בְּאֵשׁ הַדִּמּוּי.

כָּל מַה שֶּׁלֹּא אָמַרְנוּ

פּוֹעֵם וְנִשְׁפָּךְ וּמַגִּיעַ עַד

קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן

וְאַתָּה עוֹמֵד וְצוֹפֶה בִּשְׁתִיקָה

בְּהֶקְטֵר חֲלָבֵינוּ וְאֶבְרֵינוּ כָּל הַלַּיְלָה.