[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
*.
כדי שלא יהיו טעויות:
אני עומד מאחורי דברי הקודמים, ביתר תוקף.
אכן, חגית, אנו נמצאים במקומות שונים בחיינו. אין זה גורע מחשיבות הויכוח הזה, שראוי שייעשה.
כל הדמגוגיה של "אוי לבנות ישראל החסודות שאני מלמדת אותן תורה", אינה יכולה לכסות על העובדה, שאין מה להשוות בין עדינות בתיאורים של רגש האהבה לסוגיו, לבין, להבדיל אלף אלפי הבדלות, פורנוגרפיה מן הסוג הגרוע.
אני בעד יצירה ארוטית, אך כזו שאני יכול להבחין שהיא באה מתוך לב ישר ואמיתי, ולא מתוך מערבולת יצרית גסה.
כמו"כ, מה שענית לקופירייטינג של ממזי, איננו הוגן. הוא כתב "יצרים" במובן ובהקשר המיני, ואת לקחת זאת לכיוון של יצריות כלשהי, שבודאי קיימת באדם. בכך הוצאת עצמך מגזרת הויכוח הלגיטימי. אם יש לך טענות נגד- את מוזמנת לומר אותן, ולא לטשטש.
עוד דבר: אין לכך שום קשר עם ההלכה. ההתנגדות שלי נובעת לא מחמת "האיסור ההלכתי לצפות בנשים", אלא מן הרגש הפשוט והקודם, של הבושה. ואלמלא ניתנה תורה, למדנו צניעות מחתול. כנראה שיש אנשים שאינם מגיעים לרמת חתול, ועוד צריכים להראות את זה ברשת.
ואחרון: למרות שציפית לעזרה ממנחם, משום מה הוא סירב להתייחס ספציפית. אולי משום שמורגל בפיו לומר, שאין האתר מוגדר כדתי, מכיוון שהוא לא אוהב דגלים דתיים. הוא מצפה שיראו שיש לנו משהו טוב ביד, וממילא כולם יבואו.
האם ה"יצירה" הזאת יכולה להחשב שמשהו שאפשר להראות?
התשובה היא חד משמעית:
לא.
[ליצירה]
אני שולל זאת באופן מוחלט. לא צריך להיות מטורף ע"מ לכתוב שירים טובים, וגם אם כן, עדיף להיות אדם נורמלי עם חיים ארוכים וטובים, מאשר משורר חולף ביעף עם חיי שגעון.
וגם: נתן יונתן היה אדם רגיל
זלדה חיה בצניעות
איתמר יעוז קסט הוא סבא לנכדים חמודים
רחל היתה קיבוצניקית שאהבה שדות
וכן הלאה.