[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
איפכא.
כמו שציינת בתגובה הראשונה, האיש הוא רק דמות ספרותית. אני לא חושב שיש עניין להציג אותו בתור "דוחה ומגעיל", כי הוא לא באמת קיים, אלא בא לייצג את החולשות האנושיות שבאדם, וככזה יש להתייחס אליו.
גם חתלתול: אינני בא להצדיק תרבות חיצונית וניהיליזם, אלא להדגיש את הקיום של מישהו כזה בכל אחד מאיתנו, ומתוך כך להגיע אל ההכרה שהוא עושה בנו משהו, שיש לו תפקיד.
נ.ב- ברור שיש יותר מדי אידיוטים כאלה, ועל כך יכול להעיד כל ותיק דייטים, אבל אין זה הופך את הסיפור לכזה שעוסק בנושא, אלא למשהו אחר, עמוק יותר לדעתי- כזה שעוסק בנפש האדם.
[ליצירה]
נמאס להבליג.
תקשיבו חבר'ה, לא נעים לי להרוס את המסיבה, אבל זה פשוט על הפנים.
ואני כבר לא מדבר על השפה הרדודה והביטויים שלא מתאימים ולא מכבדים את האתר, אלא פשוט על הרמה.
מי שמני שופט? אף אחד. אני רק מביע את דעתי.
מצטער.
(והדברים אמורים לא רק לגבי יצירה זו, אלא כלפי הסידרה האחרונה, כולל "חושים" ועוד)
[ליצירה]
ילדים.
זה לא יפה לעשות דברים כאלה לאנשים מיואשים כמוני. פשוט לא יפה. אוי אלוקים.
מתקרבת- רק רציתי לומר, לפני שראיתי את ההתכתבות, שהפעם זה באמת באמת.
קרה לי משהו בפנים. איזה וריד התפוצץ באיזור הלב. אני עדיין לא בטוח.
[ליצירה]
ובכן בעז,
אני מבין שיש לך בעיה, אולם עליך להודות שהנושא כבר נידון ונטחן עד דק, וכבר סוכם שיש יותר מאסכולה אחת בנושא השירה העברית.
אני ממליץ לך לקרוא את 'עדות קריאה' של אורציון ברתנא, שאני קורא עכשיו, כדי להבין את החלוקה הזו והמשמעות שלה.
בכל אופן, ניתן להשתמש במילים עדינות יותר כלפי אנשים אחרים.
כך בעיני.