[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
*.
אני יותר בעד שירים שמזמינים את הקורא לקרוא אותם, אבל אי אפשר שלא להעריך.
חוץ מזה...
מנחם, הכל בסדר? (באמת, כי:)
http://news.walla.co.il/?w=//631329
[ליצירה]
קודם כל, יופי שאת פה.
שנית, אהבתי את השיר ואת האינטימיות והצניעות שנכרכות בו, אבל דעתי היא שצריך להדק אותו.
הערפול בבית הראשון, מה היא הקופסה, מה רקום עליה, הזהות בינה לבין המפה הנרקמת, יצרו, אצלי לפחות, בלבול ולא עושר.
כדי להבהיר את כוונתי אשאל כך: מה רקום על המפה, חלומותיכם הישנים, או החלומות שלך לבד? אי אפשר להבין את זה מהשיר.
גם לא הבנתי למה לתלוש חוטים ממפה כל כך יפה... אבל הסוף יפה.
:)
[ליצירה]
איפכא.
כמו שציינת בתגובה הראשונה, האיש הוא רק דמות ספרותית. אני לא חושב שיש עניין להציג אותו בתור "דוחה ומגעיל", כי הוא לא באמת קיים, אלא בא לייצג את החולשות האנושיות שבאדם, וככזה יש להתייחס אליו.
גם חתלתול: אינני בא להצדיק תרבות חיצונית וניהיליזם, אלא להדגיש את הקיום של מישהו כזה בכל אחד מאיתנו, ומתוך כך להגיע אל ההכרה שהוא עושה בנו משהו, שיש לו תפקיד.
נ.ב- ברור שיש יותר מדי אידיוטים כאלה, ועל כך יכול להעיד כל ותיק דייטים, אבל אין זה הופך את הסיפור לכזה שעוסק בנושא, אלא למשהו אחר, עמוק יותר לדעתי- כזה שעוסק בנפש האדם.