יצור חביב ובלתי מזיק. מרבה לישון, ומרגיש הכי טוב בסביבה חורפית. אוהב נורא חתולים, נגינת כינורות, מעשים טובים ואת הספר שלושה בסירה אחת.בפעם האחרונה שבדקתי גילי היה 21
[ליצירה]
בסוף
ממש שמעתי הד לאחת הארספואטיקות הגדולות הגדולות ביותר בעיני, ומן הידועות שלהן:
"ואת תוגתו של הלב הכורע/יד כל במנוחה תמשש" (רחל).
יש לך אנלוגיות ממש נהדרות, ואת מפתחת אותן נפלא.
[ליצירה]
נפלא!
במיוחד הסוף. ממש מקסים הסוף. ה"אולי" הזה, שמביע את חוסר הידיעה והתהיה לגבי ההמשך, לאחר התלאות והסערות שמע' היחסים נטלטלה כבר.
ויפה גם הניגוד שבין המערבולת בבית הראשון, שמתארת את הסערה שהיתה שפגעה במע' היחסים, ואת ה"בחישה" שמוצעת בבית האחרון, שהיא בעצם הצעה למערבולת חלופית - להבחש לאחד...
יפה.
[ליצירה]
אוווווו איזה יופיייייייי!!!!!!
הדס-!
את,
אחת המשוררות הטובות ביותר שמצאתי באינטרנט,
וכיוון שאני מכיר בעיקר כאלו,
הרי שאת אחת המשוררות הטובות ביותר שאני מכיר,
אם לא האחת.
הנושאים שלך מקסימים, המילים שלך קולעות בדיוק,
ובד"כ בד"כ המשקל של השורות מושלם, למרות שלפעמים יש אני חש בכמה צרימות, אבל לא נורא...השאר מכפר על זה.
ובאשר לדרקונים, אני לא מכיר את אלו שדברתם עליהם, אבל אני כן מכיר כמה שאפשר לסמוך עליהם, כמו גורבש, של קרוליינוס הקוסם הירוק (ותודה לחתלתול של שרדינגר שהזכיר לי את שמו), או יוסטס, לפני שאסלאן קילף אותו, אף כי יושרו של זה מוטל מעט בספק.
וכמובן, ישנם דרקונים שלעולם לא אסמוך עליהם, כמו הגברת תותבת, או סמוג.
=)
[ליצירה]
אני לא ממש מבין למה,
אבל השורה האחרונה בשיר, היא כל כך כל כך אינטימית, כל כך נשית, כל כך נהדרת. שורה כזו שמפחיד לגעת בה בידיים לא נקיות.
שיר מקסים. אם כי אני חייב להגיד שאני לא כל כך אוהב את השימוש בדימוי הפירורים, הוא קצת שחוק. פירורים, שברים וכו'. את יודעת.
אבל זה שיר נפלא. את כל החלק הראשון שלו (עד הסוגריים) בכלל לא קראתי כשיר אהבה, אלא כמשהו יותר קוסמי, יותר בכיוון הארספואטי. רחמים שהם אדוות כאב. *זו* ארספואטיקה. נפלא, נפלא.
רחמים שהם אדוות כאב.
[ליצירה]
מסכים לחלוטין עם מי שמעלי:
ואם יורשה לי לצטט הייקו קטן משלי:
שירה היא מילים
למה שאי אפשר עוד
לומר במילים
(לא הייקו כזר למהדרין אמנם, כי אין תיאור של מצב טבע בהתחלה, אבל נניח...)
:-)
מקורי, מקסים. אחותך הקטנה עוד תהיה גדולה.