[ליצירה]
בסוף
ממש שמעתי הד לאחת הארספואטיקות הגדולות הגדולות ביותר בעיני, ומן הידועות שלהן:
"ואת תוגתו של הלב הכורע/יד כל במנוחה תמשש" (רחל).
יש לך אנלוגיות ממש נהדרות, ואת מפתחת אותן נפלא.
[ליצירה]
כנפי שחר,
כן. ואפילו יותר מזה
כמו קרבן המובל קרוע מבט אל מזבחו
לא מבין לא מחליט
נשלט כמו בובת סמרטוטים על חוט
אני לא בוחרת בכתיבה, היא בוחרת בי
קרבנות כתיבה אנחנו
[ליצירה]
מתקרבת, זה פשוט-
נגמר התנ"ך - נגמרה האנלוגיה. :)
האמת היא שזה לא אמור להיות קטוע בסוף. העניין הוא, אני מניחה, שבתור קוראת ציפית לנקודת שיא בגלל הפתיחה (כמו שהזכיר זר בסוגריים) "שאם הקיץ הוא כמו התנ"ך". ואין שורה תחתונה. אין סיכום, אין מסקנה. יש את ההשוואה הפשוטה הזו, וככה היא נותרת, עומדת בעינה ומותר לחשוב עליה מה שרוצים.
:)
[ליצירה]
נכון,
ואם להיות בניעקיביסטית קיטשית לגמרי לכמה שניות, אז-
המילה נתן- אם אם קוראים אותה מהסוף להתחלה היא עדיין אותו הדבר.
מי שנותן- בעיקר מקבל.
סו,
את נורא צודקת. זה הדבר הכי הכי ממלא.
[ליצירה]
תודה, נעם.
-----
לפעמים אני שואבת את הכתיבה ממישהו אחר, אבל דווקא פה לא. [אמנם זה היה מזמן יחסית, אך אני משערת שאני זוכרת נכון.]
על סגנון אישי קשה לי לדבר, כי אני לא רואה כזה [גם לא בקוים של ציורים שלי, אגב], אבל אחרים רואים אצלי, וזה אולי מוכיח משהו.
[ליצירה]
זה שיר נעים שכתוב טוב.
לקראת הסוף אתה מאכיל את הקורא בכפית יתר-על-המידה, לדעתי. ("יערות הדרש" למשל.)
יש מקום לליטוש,
אבל אין זה לגנותו של השיר כפי שהוא, פשוט ויומיומי ומנוסח היטב.
[ליצירה]
אני אוהבת את זה.
בכלל, השאיפה לפשטות היא כל כך יפה, וכשהיא כתובה ככה- היא עוד יותר.
הערה אחת יש לי:
שתי השורות האחרונות.
נודף מהן ריח דידקטי קמעה.
אבל כיוון שלפסול לגמרי זה לא פתרון, על אחת כמה וכמה כשאינני המשוררת שכתבה את השורות האלה, אז אולי אפשר לחלק את זה אחרת, אולי-
"ואולי לא ידענו ללמוד
כי פשוט הוא
לא סתם."
-----
וללא קשר, ראי את 'חוקי לחם' לנתן יונתן.
[ליצירה]
אני חושבת שעריכה תעשה לקטע הזה רק טוב.
גם כי יש פה יותר מדי כפילויות לטעמי- לא צריך לצטט פשוק ולהסביר ותוך כדי זה לחזור על המילים מהפסוק. הקורא יכול להשלים לבד בראש.
וגם כי ביטויים נפלאים כמו "שמי אפריל כשמי אלול" (!!!) ו"שנולדים בשבת בין השמשות ובשלהי סעודה שלישית" וגם הסיום- הולכים לאיבוד בתוך שאר המילים, שלדעתי, אפשר גם בלעדיהן.
[ליצירה]
אבל,
אבל אני עם ילד.
זה לא שיר התנתקות. זה לא, זה לא.
אני אישית לא קראתי פה את ההתנתקות כמטאפורה, אבל סיסמאות ההתנתקות וכן כמה עניינים שסביבה נמצאים פה כמטאפורה.
כך עפ"י ראותי.