לפני שהטפטוף יהפך למבול
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא עדיף היה למקד את חור המנעול- הנמצא במרכז-והעין מבחינה בו ראשונה? החלודה, השחור-לבן והבחירה בפריט בודד מותירים רושם עוצמתי בהחלט. (וגם לי לא ממש ברורה משמעות הכותרת..התאירי את עינינו?) [ליצירה]
- [ליצירה] הסבר אפשרי לכותרת: "לפני שהטפטוף יהפוך למנעול" (?!) [ליצירה]
- [ליצירה] "...חייב למצוא שער לא נעול..." פרץ, תחושות גועות, ומכל עבר מחסומים... נביש [ליצירה]
- [ליצירה] וואו!! זה מדהים!!! אני לא בטוחה שירדתי לעומקה של הכותרת, אבל יש לי רעיון כלשהו. לאהודות, בכל מקרה... [ליצירה]
- [ליצירה] הכותרת, שהיא שיר מאוד מאוד מוכר יקיריי, נבחרה כי השער לא נועל שום דבר. אבל אהבתי את כל שאר הפירושים. לגבי חור המנעול, זה ישמע ממש לא מקצועי, אבל זה בגלל הפוקוס הידני. נסו גם אתם בבית. תודה לכל המגיבים, זה פותח כמה שערים. (אבל אם אפשר להפסיק לשדך אותי בכל יצירה :)) [ליצירה]
- [ליצירה] |משתדלת להמנע מתגובת 'אהבתי'| זה יפה, ואני אוהבת את השחור לבן הזה ("זה הפילם שהיה במצלמה", אז מה.) וגם את הפוקוס הזה ("נסו בבית", אז מה.) ובכלל, זו אחלה תמונה בעיני. ויפהשאפשר לפרש אותה ככה וכל כך הרבה. זה מוצלח, זה מוצלח בעיני. [ליצירה]
- [ליצירה] גן נעול [ליצירה]
- [ליצירה] לפני שהעירו את עיני על שירו של אהוד בנאי חיפשתי משמעות לכותרת והיא מעין: הלכתי, עזבתי הכל, סגרתי את השער שמתי מנעול וכל שנותר לי להגיד זה- אחרי המבול [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין, אחותי כלה. (קונטקסט, זה הסיפור) (תוהה איזה ציטוט מוצלח תחברי לתמונה שלי :)). [ליצירה]
- [ליצירה] ההקשר לשיר של אהוד בנאי (או ברי סחרוף, תלוי מתי נולדתם) הוא ברור.. אבל השער הרי לא נעול!! (כפי שציין גם יעקב) ועל כך תהייתי. [ליצירה]
- [ליצירה] או! ברוכהבא, וכן יירבו! :) [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי מוסיפה אנטר לפני "והנה לה אישה" כי המבנה משתנה שם. וסימני פיסוק. זה בהחלט עוצמה. ושתיקה. [ליצירה]
- [ליצירה] וגנר הוא לא קונטציית שואה מובהקת, והוא לא היה מוכר לולא הדיון שעולה פעם בחמש שנים- "האם לשמוע מוזיקה של נאצי זאת תמיכה בנאצים". ולכן אני לא חושבת שהיוצר מכוון לשואה, או להשוואה "מי שהחריב= נאצי", אלא ליכולת הזאת לנתק- בין מוזיקה לדעות המחבר, או בין הדי9 לבין מי שנהג בדי9, לנתק בין כל ההמולה סביבך לצליל אחד. [ליצירה]
- [ליצירה] זה פחם? יפה מאוד מאוד. אהבתי מאוד את הצוואר והשיער. [ליצירה]
- [ליצירה] גיזום כללי זאת הגדרה עדינה... :) (אגב, בדרך כלל אחרי המילה "אך" יבוא הפך או תנאי. אחרי הכיסוח המשפט הזה איבד את משמעותו ונשאר תחכום מאמץ מידי). [ליצירה]
- [ליצירה] אנחנו כל כך רגילים להזדהות עם רבקה ויעקב, שזווית ההסתכלות של אמון של אב בבנו, בלי הרקע שלנו, היא מעניינת. יפה. אהבתי את המעבר מההתחלה הצינית ל"אני מבטיח לצפות". סחה היפי. [ליצירה]
- [ליצירה] אוף. אני אפעם לא מבינה. שנה טובה. [ליצירה]
- [ליצירה] לקח לי הרבה זמן, וקריאה חוזרת ונשנית ושוב, עד שהתחלתי להבין. יקירתי, יש דברים שנח להם שלא נכתבו משנכתבו. כי גם אם יודעים לכתוב את זה כ"כ יפה (וצדקה ההיא שהגדירה את זה כגאונות), זה לא פחות עצוב וכואב, ונח לו שהיופי וההדר הזה לא היה קיים בעולמך. ועם קיומו, עם כל זאת אחכה לו. ולימים אחרים. (ורק משו טכני, "ונתבדרנו לנו אנו צוחקים" קצת מקרטע. קצת מאכיל בכפית מידי, כדאי, לדעתי, לסדר את השורות אחרת). [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מיש. עוד רגע תכתבי לי מסרישי מתנצל, נכון? [ליצירה]
- [ליצירה] שלומי (טוב, אני מניחה שקוראים לך שלומי כמו שלי קוראים ערוגה...) קראתי את יוצר הרע, ואת מה שיש לי להגיד על הכתיבה, אגיב כבר שם. אבל קודם אני רוצה להבין אם הבנתי נכון- אתה טוען שלהיות דתי מול גורל קשה זה יותר קשה מלכפור בזה שגם הרע זאת השגחה? כי בעיניי דווקא באל מול המוות יותר מנחם כשאתה דתי ומאמין שגם במוות יש טעם. גם במוות של ילד בן שנתיים. הקטע שכתבת סותר את הגישה הפילוסופית שאלוהים הוא אופיום לדתיים. מממ, מקווה שהצלחת להבין מה אני מנסה לשאול למרות העירפול והסיבול המילולי. [ליצירה]
תגובות