[ליצירה]
מקסים מקסים מקסים!
לא קראתי את הגרסה הראשונה, אבל נהנתי מהנוכחית מאד. כתוב בצורה שממש מאפשרת הזדהות. המהלך עד ההבהרה בנוי יפה, חוץ מקטעים מסוימים בהם היה כדאי אולי קצת לקצר.
יישר כח.
[ליצירה]
מרגש
מדהים. כ"כ ריגש אותי. כל פעם שאני נזכרת בזה זה גורם לבוקר שלי (ולכל היום) להיראות אחרת. תודה.
קצת הפריע לי שזה קצת "מגשים" (הופך לגשמי), אבל זה לא מוריד מהערך הגבוה ומהתרומה הגדולה שזה יוצר. אני לא בטוחה שהיה אפשר להחדיר אהמסר העמוק הזה בצורה כ"כ טובה בדרך אחרת.
תודה.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
ואני חשבתי שאנחנו שכנים...
יש מלא פה בשכונה! (גם בדרך לבית כנסת יש) תסתובב יותר בנווה עוז החדשה ותתבשם מהריח הנפלא הזה... כל לילה האוויר מוצף פה בניחוח.
[ליצירה]
ברוך הבא חזרה לאתר !
( אתה מתפלל לחזור לפה, נכון? - תפילתך התגשמה מהרה, אני רואה)
( אמנם הרגע אמרתי לך בע"פ מה שאני כותב עכשיו , אך כדי שגם אחרים יראו ויראו אני משכתב את דברי לכאן )
זה תפילה על קברי צדיקים ?
( "הו קדוש פלוני , התפלל בעדי! " ?)
סתאאאם , אני יודע שלא ( כי אמרת לי) אבל ככה אני קראתי את זה...
[ליצירה]
עוווווווווווווף...
מקסים.
מקסים.
מקסים.
רעיון נפלא.
(כאחות של סו, חסר לי המשך של פגישה מקרית בדרך לוותיקין וסיום של "והם חיו באושר ובעושר...")
[ליצירה]
תשמע אחי א כל זכור בתפילות טוב לקצר שמא תחטא
חוץ מזה יש שם כמה קטעים של רמז והאם לנו לדבר אל אלוהים ברמז מי אנחנו חוץ חוץ תקרא תספר התפסן בשדה השיפון ממליץ אולי קרוב אליך זה על זיוף בני האדם משהו ענק וקצר בעמודים. עצתי עליך תשכח ממה שחושבים אנשים תעשה הטוב בעיניך וזכור כי הכל יביא לפניך האלוהים במשפט
[ליצירה]
[ליצירה]
המממממ
סוף סוף יצירה ראויה לשמה!!
[טוב, בעצם לא... ה'אש' מיותר...]
[סתם!]
הפעם גם יצירה מובנת, ברוך ד'...
בבחינת 'אח שלי! הגבתי!'
אני.
[ליצירה]
הוו...
כמה מוכר ויפה... ומשפט סיום חזק ביותר. [רק איפה האופטימיות, והלדון כל האדם לכף זכות, וה'אין יאוש רק בשמחה!' וכו'?]
כן, זה מוכר. אפילו כאן בתוך הבועה המחוממת והנהדרת...
[רק דבר אחד אני לא מבין... 'עוד בוקר - שוב צריכה לקום'... לקום?! יעני להתעורר כי הלכת לישון?! [בוקר!?!?!] סתם סתם..]
[ליצירה]
המממ
האמת, אתם יודעים מה? זה כמו לשבת ולראות סרט מתח או פעולה, אבל מהמתוחכמים האלה, של התסריטאים הבאמת רציניים- שכל רגע אתה מעלה, כרואה סרטים וותיק, את כל האפשרויות שיכולות להיות - ואז אתה מופתע שהביאו לך משו בכללללל שלא חשבת עליו מאחורי האף ככה....
במשפט הראשון 'הוא סגר לה את הספר' בהתחלה חשבתי, באמת, שזה איזה 'רומייט' או איזה חבר לקורס או משו שסוגר לה את הספר, לא כלכך הבנתי למה היא היתה מספרת לו סיפורים או יותר נכון למה הוא עושה מזה עניין גם בגיל אוניברסיטה... אבל במשפט 'אחותי, אמא שלו' זה הסתדר:))
מחוכם!
[ליצירה]
מה???
אני?!?!?!?!!? נודניק?!??!?!?!
ולא סתם נודניק אלא נודניק ישן??!?!?!? [אז מה אם אני כל הזמן יושן בשיעורים! אז מה!!!]:)
סתם סתם.. תודה:)
טוב לדעת שאיך שהוא אנשים מצליחים להגיע לארכיון אי שם במחסן איפה שהיצירות שלי נמצאות..:)
ונועה - נכון. ואפילו נכון מאוד. זה אפילו מזכיר לי איזה משו מאיזה שיעור שלמד...[טוב טוב בלי להתמרח סתם... ] - בקיצור... נכון.
[קשה יש רק בלחם, וגם אותו אוכלים...]:)
[ליצירה]
טוב
אחרי קריאה חוזרת ונשנת של היצירה הצלחתי להבין סוף סוף -
כשיר, קשה לי להבין, מאחר ואני לא מבין שירים..
אבל זה - אפאטיות, מובא ביצירה באופן חזק ביותר.
כל שורה ושורה מביאה יותר חזק את 'חוסר העניין', כל שורה מחזקת את ה'עייפות' הזו של האפאטיות...
הכל חוזר... רגעים קטנים...
הכל בעצם הוא חוזר על עצמו, רצף של שניות, של 'טאקים', שבין לבין פה ושם קורים דברים...
משחקי המילים עם המטרונום [טאק טאק...] מצויינים!
ואמרו שיש גם נימה אופטימית בסוף.
בקיצור -ממש טוב.
עכשיו, רק שתי נקודות בהן הייתי שם דגש - חלק ממשחקי המילים מורכב -מדי- [אני ממש טוב במשחקי מילים ב"ה, וחלק פה לקח לי ממש הרבה זמן לתפוס] - למשל 'משו חזק תקדים', הייתי אולי מנקד את זה, מאחר ובאופן טבעי שמתי פתח תחת הק' וזה יצר מילה חסרת משמעות... טַאקְדִים - אולי כך זה יותר מובן?
וגם - הגאז'? (זה לא ג'אז?)
וכן החלק עם הקלסר, טוב לא היה לי כזה, אולי זה מסביר למה לקח לי זמן להבין...
והדבר השני, אולי חשוב עוד יותר - היחס של הזמנים.
מאחר ומדובר במטרונום, יש לו קצב קבוע, וזו בעצם המטרה של היצירה - הקצב הקבוע של הטקים, - אז מבחינה משקלית אולי היה כדאי לאזן את ה'טקים' על כל הבהרותיהם - באופן שווה... שיהיה בניהם, מבחינת משקל או רצף שורות, מרווח שווה... פשוט זה יוצא שיש לפעמים שזה 'טאק טאק' [נשמע כמו שני טקים ולא אחד........ועוד אחד.... היצירה עצמה צריכה להיות די איטית לא? הייתי שם '...' בין אחד לשני אולי..] ולפעמים יש 'טאק'... והטאק הבא רק שלוש שורות אחר"כ... לוקח זמן לקרוא עד שם והזמן שעובר נראה לא 'מונוטוני'...
[אולי זה בעצם חלק מהיופי של היצירה?]
במשפט אחד- יצירה מעולה, (!!) רק, לפחות לי, לקח זמן 'לתפוס' אותה... [זה לא אומר משו רע במיוחד, רק פשוט מורכב... צריך אינטרנט מהיר בשביל זה [או חופשי...]]
[ליצירה]
חזק ובעייתי ביחד.
פעם שמעתי איזה שהוא משפט בעל משמעות עמוקה [שאני בדרכי עדיין אל סוף עמוקה, מסתבר שזה משו עמוק מאוד...] - "אל תפרט על מה יש לך להתנצל... פשוט תתנצל על עצם קיומך. הוא מספיק רע וכוללני כדי להכיל בתוכו כל דבר רע שאפשר להתנצל עליו"
המשפט הזה נראה פה מיושם על שני הצדיים די חזק....
[ובאותה הזדמנות - תודה למביא המשפט, לא ידעתי שהוא יתאים בדיוק למשהו כל כך מהר...]
ברם, אולם, אבל, הנקודה שמועלית פה גדולה לא פחות - היא גם בעייתית -
ידוע הסיפור על הספינקס במצריים, למה האף שלו קצת...אה... קצת 'לא'... - האגדה מספרת שהפסל שלו היה, ככל הנראה, הפרפקציוניסט הראשון.. הוא פשוט כל הזמן רצה שהאף הזה יהיה 'ה-'אף בה' הידיעה... [לא יודע איך אומרים את זה במצרית עתיקה... כנראה שהוא רצה שזה יקרא על שמו של ה'תות ענ-אף עמון' או משו כזה...] - הוא רצה ליצור את היצירה המושלמת ביותר... משו שגם בעוד 3800 שנה ישבו דוקטורים בסטזים שלהם לניתוחים פלאסטים וישתממו 'איך לעזה ויריחו תחילה הוא עשה את זה??' [טוב, יותר לכוון 'איך לפיתום ורעמסס תחילה הוא עשה את זה??']...
תיקן, תיקן, פעם פה, פעם שם - פה עיגל, פה סיטט, פה חתך.... עוד ועוד ועוד שזה יצא -מ-ד-ו-י-ק-...
ובסוף האף נשבר.......
הרצון האישי לעשות משו -בגלל האחרים- או -בשביל האחרים- הוא קשה, הוא לא במקום. התכונה הזו נקראת 'פח זבל של חיים' - שאדם לא עושה דבר מעצמו אלא הוא פשוט 'פח זבל מכל מה שבא', כל מי שבא הוא רוצה למצוא חן בעייניו אז הוא לוקח לו את הזבל... [או משו כזה...]
זו תופעה שבאה גם מלקיחה לא נכונה של הצעות או ההערות או תוכחות מהאחר וכו' וכו'... זו סוגיא ידועה.
אז מצד שני, אין בעצם -באמת- על מה להתנצל 'בפני האחר' - אלא בפני עצמך.
--- ומצד שני, הדבר גם מעורר את רגשותיו של האדם העומד ויודעו את חטאו, הרגשת החטא המדכאת והקשה, תחושת ההרחקה והצער הנוראי שאין מילים להסבירו... שבעצם אין באמת דרך 'לתרץ' דבר לא בסדר שעשינו - אלא לבקש 'סליחה'. להשתמש במידה שהאלוקים משתמש בה, ורק בזכותו היא אפשרית - לסלוח., לאחרים, לעצמנו.
ואני אומר?
לא כעסנו, ולא כועסים.
בעיקר מעודדים.
-אל דאגה!- אומרים.
אט אט, החיים לוקחים זמן,
את תראי,
כמו כולנו,
איך בסוף תמיד צוחקים על השירים האלה
מתענגים עליהם בנוסטלגיה
'היימים שהיו קשים לי'
'הימים שדרבנו אותי להתקדם'
'הימים שבזכותם היום אני כל כך גדולה. כל כך חזקה'.
זה טוב יצירות כאלה.
<סורי על ההתפלספות הביינישית... פשוט אני חייב להוציא קצת מהמתחים הבינישים של בין הזמנים על משהו....[אוף איפה החבורתא שלי?? אני כבר כמעט שבוע לא צעקתי על אף אחד 'אתה לא מבין?!?!?' או 'איך אתה מבין דבר כזה בכלל??? הרי קראנו בדיוק את אותן שורות בגמרא!!!' ^_^]>
[ליצירה]
...יפה!
ולנגן...
אולי היה כדאי להוסיף בסוף את המאמר המקורי עליו הדבר מבוסס, או את הקטע מהרב זצ"ל... [או שמצד שני זה יהיה יותר מדי דחוס ככה?]
"...איזו היא חרות - חרות החרוטה על הלוחות...."
[ליצירה]
היי
איזה יופי!
ישר למדפסת ולחייל שלנו בשריון (שבא לבקר השבת .ד.א..)
אין לי הרבה מה להגיד, חוץ מזה שזה פשוט יותר טוב מה'עוד היא שמה' שלי [שני החלקים, ובמיוחד חלק ב' כמובן]...
מוריד את הקובע [לא ח"ו את הכיפה..] בפנייך!
היה שווה לחכות. שווה שווה.
בקרוב אצל כולנו. [טוב, נו, באופן כזה או אחר...]
וסחה על ה'צורה' כמובן.
[ליצירה]
ייי אא לל הה
איך לא הגבתי לזה??? איך לא ידעתי על זה עד עכשיו בכלל????
הרצתי את זה עכשיו לחבר בטלפון כסטאנד-אף והוא ממש הפיל את הטלפון מרוב צחוק!
ענננננננננננננננק!
אני באמת לא מבין אותך, שאלה אישית:
מה את אוכלת לארוחת בוקר?
כאילו, זתומרת.. גם אני אוכל ברנפלקס עם חלק 1 אחוז מועשר כל בוקר [טוב חוץ מזה שאני בישיבה שאז אני לא אוכל בכלל...] וגם אני שותה שוקולית [או קפה תלוי מתי] ואולי איזה חתיכת עוגת שוקולד וכו'....
אבל איך זה ש-לי- אין את הסרקזם הבריא הזה שפשוט נשפך לך מהאוזנים ומוקרן ומשוגר מכל שערה בראש שלך??? מאיפה????
גם אני רוצה כזהההההה גמני!!!\
:))
מעולה!
[ליצירה]
המממממעניין
כתוב יפה, רק אני אתן כמובן הערות טכניות...
ITS TOO BOLD! [מודגש מידי, אם לרגע לא הבינו מה כל כך קירח ביצירה הזו...] לא כדאי לעשות את היצירה לא מודגשת כל כך? [ואת השורה האחרונה פשוט להקטין במקום?]
ויש כמה שורות חתוכות.. ''ונזכרת בכל הפעמים...' הייתי מוריד שם את ה'ו' או את האנטר... יש עוד כמה בהמשך אבל אני עייף לאאלללהה....