[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
משהו משהו.
ורק בשביל הצלילים גם בלי לנסות להבין, הצבע, הברק, המשחק,
איזה כיף!
ואפשר לוותר בקלות על חושי המחשבה, שלא אהבו לרגע (מסיבה הידועה רק להם) את המשפט הפותח, למשל.
ולקרוא שוב ומתוך המילים עצמם ללכת לאן שהן מובילות, כמובן.
ואם לסכם את השיר פשוט בשתי מילים: "חצוף ונכסף--"
[ליצירה]
אפשר ומוכרחים
אסף לא הבינות אותי עד הסוף, אולי לא הייתי מספיק ברור. אומר זאת באפס מילים כמעט:
"דָּמוֹ דּוֹהֵר לַשָּׁוְא בְּמֵיתָרִים" - לא!!
"אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת אֶת
בֵּטְהוֹבֵן
לַאֲדוֹן עוֹלָם?" כן!! (זו מטרתנו)
"מִלִּים בְּנוֹת אַלְמָוֶת בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת" - שם שורר המוות.
שירה ותורה אמיתיים הם בחומר, בנפש, בעולם הזה.
השאלה היחידה היא איך?---
*
אין כוונתי להתריס ולהכעיס ולעקור ולשרש
אני מודע לעובדה קיימת, כואבת, בת שנות אלפיים.
את הלשון החיו ככל האפשר - ממנה השירה.
את התורה צריך וחובה(סוף-סוף)להחיות!
*
נ.ב הביטויים החרפים על התורה לא לחינם ב " "
[ליצירה]
מאוד מאוד
את הים הים את/ את הטבע הטבע את. החזרה על הנושקת ממש במקום ומכינה אותנו אם עוד שלל דימויים וביטויים, לשתי המילים הקצרצרות והגורליות "עלייך גם"
[ליצירה]
אני יודע
קראתי בפעם הראשונה מהר (יש לו קצב משהו)
וכלכך נהנתי, שהמשמעות לא עיניינה אותי כלכך. רק הצלילים הרנינו אותי הצחיקו ומלאו אותי גיל (אני רציני)
רוח טובה שורה עליי מאז קראתיו ועיניי צוחקות.
כתוב נהדר עושה חשק להתגלגל באושר - המלצתי!
[ליצירה]
אסף- זה כולל את כולם גם את הרבנים.
תסביר לי בצורה משכנעת למה מדגישים את "אשתו כגופו" ולא את 'נשים דעתן קלה ופסולות לעדות' למה את האחרון מתרצים בצורה עלובה במקרה הטוב.
כשכתבתי שתפילות גלותית התכוונתי לזה. לא כי יש לעקור. התורה כיום היא 'משהו' מנותק מהחיים. בבחינת "הציבי לך ציונים" מקסימום הלכות לא ברורות ולעתים "מצחיקות"
הדו"ג של הציפור באה לומר שתי דברים:
1. תראה כזו ברבריות- לך תסביר את זה, העיקר רוצים מקדש, משיח... קודם תבין על מה אתה מדבר. רק אחר-כך תנסה להפוך את זה לשירה.
2. התורה מתייחסת לדברים פיזיים לחלוטין.
כשהדס כתבה שירה לא חשבתי רק על שירה פיוטית....
אֵין זוֹ נְגִינָה אֲמִתִּית- לא נגינת הנפש של יוצר כזה או אחר; עליהם אפשר לסמוך בדר"כ שנגינתם נגינת הנפש, אלא נגינת היהדות, נגינת התורה שממזגת חומר ברוח, נגינה אלוהית פה ולא נגינה של בתי כנסיות מעץ ומאבן.
[ליצירה]
מזכיר לי שירי זלדה
ככה: בבית הראשון המילה דם בוטה. (מילים כאלה אם מפזרים על ימין ועל שמאל מאבדים מעוצמתם) כאן תחליפי אותה.
חולות זכוכית - אהבתי !!!
חץ נושך? את מפנטזת, אבל מותר לך.
כדאי שתפרידי בבית האחרון בין 'עורב' שורה 4 ל 'אך'.
את חוזרת הרבה על ה"לו רק" וזה מצויין. ("ו-לו רק" ה ו' ממש במקום)
בשיר כזה אין כמעט מקום לדיוקים.
בקשר למה שאמרה תחיה(?) אז משוררים של היום לא יותר חופשיים. בכלל לא. אני משוכנע שריה"ל היה נשאר משורר גדול גם בתקופתנו אנו, המודנית. כמוהו שאר אבירי השירה, כותבי החרוזים, המשקלים והכבולים בכללי שירתם למניהם. להפך נראה אותך, אותי וכל כותב מודרני כזה או אחר כותבים כמוהם...
רק אז תוכלי לדעת שכתיבתך מודרנית ומשוחררת באמת. (למרות שזה לא מחייב)
כותב מודרני היום - טוב עדיף לא לדבר.