[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
השתגעת?
מצטער, זה פשוט מזעזע. לו לקחת את השואה לאישי ,בסדר.. אבל זה? לקחת את האישי לשואה?
כמו שמזעזעת ההשוואה של קטיף לשואה.
(יחסית לזה עוד מובנת)
הייתי אוהב לו הדימויים לא היו של השואה,
אבל אז זה לא היה זה...
במיוחד מהקרון ולסוף. תחשבי על זה.
ולא משנה כמה שזה כתוב מצויין.
[ליצירה]
נראה ש"האומנם" מעורר ספק לשם הספק.. ברור שהמסר הוא שזו דרכה של אהבה. נראה לי שזו מעלה לשיר, ומה שהציל אותו בעיניי, היכולת לתהות על הידוע
ולעלות אותו מתהום הקלישאות.
אולי כמו שנעמי שואלת את רות אחרי הלילה בשדה בעז- "מי את?"
[ליצירה]
אוי רחל
תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...."
בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות!
(ציון: מי אני שאחלק ציונים?)
תודה,
בועז
[ליצירה]
מזדהה עם הלך המצב רוח.
אהבתי שהיא כותבת ואתה עושה פעולה מאוד..
וההמשך כבר היה נראה לי, כסכום שלך מאוחר בערב לכל הפרשיה.
על דף נייר (שחוק מרוב כתיבה, כן, אתה)
דו"ח לקוראים ועזבו אותי קצת בשקט.