בעזרת ה'.
כשם שהסערה בעולם הופכת את הכל
כן הוא חוט השערה בהיכלי המלך.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חייכתי :) כיף של תמונה. מפנה ל"חמשה פרקי חיים", זה בהחלט קינאה של סופרים, אך, גם כתיבה היא קינאה של דייג. [ליצירה]
- [ליצירה] {-} נשיקות. איזה שיר מקסים ומנחם. אמונה אלומה. יפיפה. ואהוד. (שם למעלה בכותרת, אם לא הבנתה, זה נשיקה. מגיע לך) [ליצירה]
- [ליצירה] אין מה להוסיף כבר כולם לפני הגיבו והוצאו לי את המילים מהפה. אהבתי. מאד מאד. גם אני ממליץ [ליצירה]
- [ליצירה] חמודה! כל כך מוכר. מזדהה עם כל רגע. אך בחייך, לא צריכים להיות כאלה עקשניים, החיים לא שחו- לבן, מנסים, מרגיעים את המצפון, וכשהשני לא רוצה, אז אפשר לחזור בשקט ובנחת להתרווח בכיסא. זבשלו!!! ועתה כמה מילים על אופן הכתיבה:1. קולח 2. שוטף (את המחשבה ומסיט אותה מטירדות היומיום) 3.בקיצור, ממש יפה, ותמשיכי לשתף אותנו יותר בחויותיך. [ליצירה]
- [ליצירה] התפילה מעומק הלב, כדוגמת זאת היא הכי מתקבלת, אינך צריכה לשאת דמעות עלֵיכלי, הדמעות השקופות הזורמות בדמך ובתודעתך הן הכי צלולות ומבוקשות. [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו! זה נראה כמו יד א-הים שבאה לקחת משהו מהעולם הזה אל מקום אחר, ללא גבולות ומסגרת (אולי גן עדו). [ליצירה]
- [ליצירה] זה עמוק, לקח לי לפחות ארבעה קריאות להתחיל להבין . ועדיין, זה עמוק. ויפה מאד! [ליצירה]
- [ליצירה] אורך אבל שווה את זה. כל הכבוד! [ליצירה]
- [ליצירה] כן גם אני מאחר ועל כן הדפסתי וקראתי הכל בשטף אחד קולח ממש קולח הסיפור וכמעט לא מרגישים שהוא נכתב בהמשכים (אם אכן כך הוא הדבר), ועכשיו לתגובה באמת ריגש אותי עד דמעות (באמת). סיפורך המדהים, מעלה בי הירהורים שאני חושב שפוקדים את כולנו בתור יוצרים-{אנשים שמחפשים משהו במציאות, במילים (שהן מעין קודים שמרכיבים את פרטי המציאות), ובמעבר למציאות, בסדקים שדרכן עובר האור האין-סופי שמהווה את המציאות, וכן משהו בתוך עצמנו, בתוך העולם הקטן שהיננו}, מדי פעם. הירהורים, על החשש שיש בעיסוק במעבר, שמא נסחף איתו לעולם אחר מנותק אוטיסטי, ונשכח מעצמנו, עד כדי כך ננסה למצוא את האמת שבנו, את העצמי שלנו בתוכנו , עד שנאבד בכלל את הצפון. הצלחת בסיפורך לטלטל נקודה זו שתפיץ את ריחה בכל תודעתי ותטלטל אותי בעצמי יחד עם דוידי , בתהיות, בסכנות שיש בעיסוק הזה ובהתמכרות לו עד האבדון המר. זה כל כך חבל, כל כך מצער שאדם כזה נפלא כפי שתארת את דוידי לא יכול להתקיים בעולמנו (כביכול) והוא נפלט ממנו אל חלל אחר רחוק. לעיתים אני חושב שאנו גם מרגישים שאנו מפילים מהגשר איזו דמות חולמנית שלנו שהיינו רוצים לרחף איתה לאין קץ ואין סוף רקיעים, אך זה מתנגש עם ה"צורך" לחיות בעולם קונקרטי ונהל חיים "מתוקנים". נעבעך! אולי לזה אתה בעצמך התכוונת. על לנו להתיאש עוד יש תקווה לבנות גשרים שיגשרו בין עולם היצירה לעולם העשיה, בין עולם הרוח לעולם החומר, עוד נצליח ביום מו הימים לקרב אותם אחד אל אחד עד אשר יהיו לאחדים בידינו. שנצליח בע"ה. לסיכום: שמחתי לקרוא, לפגוש ולהכיר, ממש יצירת מופת. בהצדעה- הלך רוח. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאד* יש אנשים לצערי שהשבת כבר בורחת להם הרבה לתוך עצמה. [ליצירה]
תגובות