אז שאלת
האם אני מרגיש שלם כשאני איתך,
ועניתי שאני מרגיש –
כשאני איתך
עוד שאלת
האם את עושה אותי מאושר,
ועניתי שאת עושה –
אותי
ושאלת האם אהיה לך לרֵע,
והשבתי שאהיה –
לך
(לך,
כי רק את נגעת בי,
כי רק את נגהת בי)
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה נפלא הלוואי שאוכל לענות תשובות שכאלה והמשחק נגעת - נגהת פשוט מעולה!! [ליצירה]
- [ליצירה] כה יפה, המושלמות של התשובות המקוטעות.. [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה כ"כ כ"כ יפה.. הלוואי עליי תשובות כאלה מאהובי.. כתיבתך תמיד מדהימה בעיניי! תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] גמני מצטרף לכל הנ"ל ובאתי על החתום יום זה הלך. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה חתיכת רסיס גאון [ליצירה]
- [ליצירה] יש מצבים שמילים פשוט הופכות עקרות. זה אחד מהם. אני אהיה מעט דודה ואוסיף: אחחח ---> (אנחה עמוקה) של נחת כמובן... [ליצירה]
- [ליצירה] ואאייי... רומנטי ויפהפה :) [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש יפה, ממחיש קצת מה זה 'דומיה תהילה', לדעתי. ומסכים עם אסתר- באמת כיף לה.. רק הערה: לי אישית 'זמר שלש השאלות' עושה צמרמורת, (אני היחיד שקורא לו 'שיר האישה המוכה'?), אז אני לא אוהב את הכותרת. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי אתה היחיד שמכיר את השיר.... [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם חתול בעניין הכותרת...האסוציאציה לזה אכן קצת שלילית (לפחות בראש שלי) אבל השיר עצמו?..מקסים תודה לך [ליצירה]
- [ליצירה] לסתמית, בעיקר ניסיתי ללכוד תחושה שמן הסתם מוכרת לרבים, ולפרוט אותה למילים ותמונות. את השיפוט הערכי של תחושה זו אני מעדיף להשאיר למקומות אחרים. [ליצירה]
- [ליצירה] צלית אותי! אבל למה כל כך קצר? [ליצירה]
- [ליצירה] אתה יודע מה, העיקר שקראת (ושקראתי) את רחל. כל השאר שולי [ליצירה]
- [ליצירה] * מזכיר את השיר ההוא של ביאליק, שבו הוא, התלמיד, הולך וגדל בעוד השכינה הולכת וקטנה. [ליצירה]
- [ליצירה] ניגודים אויש. לא אוהב בכלל את העלילה (אם הבנתי אותה נכון), אבל זה כתוב כל כך יפה, והדימויים משתבצים היטב... [ליצירה]
- [ליצירה] לא לא בין אם זה אמיתי ובין אם לא, נראה שעובר עלייך משהו מסובך. וגם אם את מתוקה, חייכנית ושאר מרעין בישין, את לא מחוסנת. [ליצירה]
- [ליצירה] לא רק לאושר גם לתחושות שהשיר הזה מעורר אין גבול [ליצירה]
- [ליצירה] למרק, ולכולם את חידוד המסר העדפתי להכניס בנפרד מגוף הטקסט: אתה, הקורא, ודאי רוצה לשאול: אם הוא יודע היכן ומתי ייהרג, מדוע הוא משלים באדישות כזו? למה לא לעשות משהו? ואליך, קורא יקר, שאלתי: הלוא אתה יודע כי היום, מחר, בשבוע הבא, יירצחו עוד ועוד מאחינו. מדוע אתה-אני יושב בשקט? מדוע אנחנו לא מרימים קול זעקה? לא שאלה המצפה לתשובה, אלא רק זעקה, לכל הפחות! התשובה היא שההרוגים הצפויים אינם אנחנו. הם מישהו אחר, מישהו מהחדשות, לא אנשים אמיתיים. אם תדע שאתה ביניהם, יהיה אכפת לך, ועוד איך אכפת, מהפיגוע המתקרב. אבל כשתדע שאתה ביניהם, כבר לא תוכל לזעוק דבר בפיך האילם. ושוב סליחה [ליצירה]
- [ליצירה] צר לי לאכזב... אבל הביטוי "צוחקת כוכבים" נולד משמיעה לקויה של השורה "את קוטפת כוכבים" (כשזה עמוק, עמוק...). ול-moonlight: אכן, מר, מר מאוד, שכל הטוהר הזה רחוק ממני כרחוק שמיים... [ליצירה]
- [ליצירה] היכן אמרת? היכן אמרת, ניצן? [ליצירה]
תגובות