לקחת את מעט החלודה שנותרה ממני
הצתת אותה בפרפורי אש עזים
ובמגע הקסם של ידיך
היא הפכה לזהב,
נוצץ בין להבות רכות
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] טוב, מרק, אחרי הכל תמונה שווה אלף מילים. (טכנית, בתמונות אפשר לעשות להטוטים מגניבים יותר עם הרעיון הזה. ובכ"ז, הביצוא המילולי שלך מוצלח והרעיון יפה). [ליצירה]
- [ליצירה] גדול! ב"ה חייבת לתקן: לא 10 מטר לשניה, אלא 9.8. וזה גם תלוי במיקום על פני הגלובוס. וזה בכלל לא מטר לשניה, זה מטר לשניה בריבוע. זה גם לא מהירות, אלא תאוצה. כלומר, כל רגע מהירות הנפילה שלך גדלה ב-9.8 מ\ש. ואם כבר שאלת, בהנחה שבכל קומה יש כ-3 מטרים, תגיע תוך בערך שמונה שניות וחצי. <<מעבר נושא>> ממש אהבתי את היצירה. לא יודעת למה. פשוט אהבתי. בעיקר את המשפט האחרון. וגם את כל האווירה הרגועה הזאת ביצירה, במצב שבדר"כ גורם להיסטריה. [ליצירה]
- [ליצירה] מתקרבת - ב"ה אם לא שמת לב, כשהוא מדבר בשם עצמו הוא נשאר בסגנון המיושן והגבוה. הוא עובר לסגנון יומיומי רק כשהוא מצטט את אשתו. ומובן למה, הרי היא מאלה שרוצים להיות מודרניים ושלא מגדירים עצמם דתיים. [ליצירה]
- [ליצירה] זר בתוכןם, רק עכשיו ראיתי את העיוות שעשית לתוכי... מה, אתה מנסה להתחרות איתי בעיוותי-ציורים-של-נשמת? ;) [ליצירה]
- [ליצירה] הי, אני לומדת גמרא! אבל לא בגלל זה הבנתי את זה. (נראה לי שהבבות לא בחומד לבגרות שלנו). כמו שיודית אמרה - 4 אבות הם מושג די בסיסי. [ליצירה]
- [ליצירה] מממ. יש יופי מיוחד לקטע הזה. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ כמה מסקנות משילובי התגובות: אסתטיקה זה אור ובלי אור אין חיים ו"לפי היהדות" יופי זה חיים, אז יופי זה אסתטיקה "לפי היהדות", מה שהופך את "היהדות" והיווניות לדומות ביותר, ומיטב יכולתו של המילון מאוד יכולתית יען כי הוא היטיב לתאר, ולכן קוראים ליופי בכמה שמות, ואסתטיקה זה אור ואור זה יופי אז עדי רוצה לראות את האור אבל היא באמצע לצוף על ים המוות והגיהנום ונראה לי שחשוך שם. ואודיה תמיד מצטרפת לאנשים בתגובותיה. ומישי פה מבלבלת את המח לכולם, ואף לה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חולקת עליכם מאד! המיץ פטל כ"כ מוסיף. כל מילה כאן מוסיפה, בעצם. אין אף מילה מיותרת. ואם לא היתה הנפילה בסוף - זה היה פחות אמיתי, פחות מהלב, ופחות מעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן, המסקנה המתבקשת: האשה היא קטנה ואיטית, הגבר הוא גדול ומהיר. ושניהם מסתובבים סביב עצמם ולא מגיעים רחוק. חוזרים לאותו מקום. מדי פעם הם נפגשים בסיבוב. למשל, בשעה שש שלושים ושלוש בערך. ואם הגבר לא ימהר בעבודתו, לאשה במטבח לא יהיה כסף להכין מטעמים ולצאת לסיבוב חנויות בגדים. כלומר, לא יהיה לה כסף לבגד לאכול ולחם ללבוש. יאי, יחי השוביניזם! ומיהו המחוג של השניות? הילד התזזיתי? P-: (סמיילי זה התווסף למען הסר ספק בנוגע לרצינות ההודעה) [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מאמינההההההה :( זה כ"כ מדוייק. פשוט תיאור מדהים. --- מדליקה נר לזכרו, וגם לזכר המוטורולה טיימפורט שלי, ז"ל. סיפורו מפורט בפורום דיבורי עלמא, בשרשור "תפילה לשלום", או משו בסגנון. [ליצירה]
- [ליצירה] נגה נגה! את ילדותית, את כותבת מילים חיצוניות כקליפת נגה, את מרושעת, את הוא הצד האפל בהתגלמותו, את בחורה רדודה שמתלהבת משנינויות חסרות תוכן, ובנוסף לכל את מכשייפה! נכון? אה, בעצם זאת אני. ועכשיו נעבור לגברת הנכבדה: צחית צחית, לפני שאת באה לבקר, קראי נא את המילים שאת עצמך כותבת: "כמובן שטיבול שנון עלול להוסיף נטבח" ראשית: תיבול זה ב-ת'. שנית: נדבך זה ב-ד' ו-כ', נטבח זה מישהו שנרצח באכזריות. אם טיבול מוסיף נטבחים לעולם, לא כדאי לטבל. אבל ממילא א"א לטבל אלא רק לתבל. שלישית: המילה "עלול" לא שייכת כי היא מבטאת נימה שלילית, והנדבך הנוסף עקב השנינות הוא דבר חיובי ולא דבר שלילי. על כן היתה מתאימה לכאן המילה "עשוי". בעצם, ההערה האחרונה לא שייכת, כי הוספת נטבחים היא אכן דבר שלילי ולכן יש לומר עלול. ובכן, המסקנה העיקרית שנובעת מן הדברים היא שקליפת הנגה , בנוסף לכל פשעיה, גם בחרה בדרך הקלה והוסיפה נטבחים לעולם. אבוי לך, נגה. אך אל דאגה, אומרים שעד הושענא רבא ניתן לכפר על עוונות. יש לך הזדמנות אחרונה! [ליצירה]
תגובות