שמעי, העלמה, קול צחוק וכלי זמר
בוקעים חלילים חלונות של נחושת
ויין נשפך, ועמו דבש התומר
והמיית מיתרים כשהרוח לוחשת
"הביאו אלי..." נסיכת נעוריו,
את שחור שערה תבדר רוח פרא
"עוותה," הם אומרים, סריסיו ושריו
ודברך "אהבתיו!" - הן אך את עוד זוכרת
הישמרי, העלמה, כי אמרת להבזות
את שררת בעלים של פרס ומדי
פן תאמרנה "הלא היא, כזאת וכזאת
עשתה.." ושמעת את עכשיו, בוודאי,
רחשי סריסים בעיקול מסדרון
כקצף לוחש בגלים גועשים
... מי ייתן והמלך כדי בזיון
ישלחה מפניו אל הרמון הנשים
הן ידעת, העלמה, את סודות ההרמון
תככי צפעונים ונשים מלחשות
לבו של המלך ולב הארמון
שלימדוך אז מתי עת דבר והחשות.
את מובלת בשפל עיניים דומעות
במסדרונות של חור וכרפס
למלכה - הזדמנות רק אחת יש לטעות
הן ידעת, העלמה, זו פרס.
היכנסי, העלמה, ושבי לך בחושך.
את הכס כבר כבשו עוד עיניים יפות
בלבך, כמובן, תאחלי לה רק אושר -
שכחה של פרגים ודמעות ששורפות.
... רקיעה של רגלו על רצפת נשפים
איך סירבה בת מדי, נערה נעווה
שתשב ותבכה בחשכת מרתפים!
וכי מה היא למלך פרס אהבה?
***
קומי, עלמה, ומחי דמעותייך
כי הגיע הבוקר. זו שעת מסכות.
בשקט תמני לאחור שעותייך
בצל שעון השמש כלות והולכות.
הפנית את גבך, נפתחו שערים;
שמחת משתאות תתדפק על לבך.
ברום המגדל ממתינים נשרים
ולבדך את פוסעת למות, לבדך.
תגובות