תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
מוקדש לאלומה שרצתה תמונה מעניינת. מקווה שזה נכנס בקטגוריה. :)
בעיניי הוא איש נורא נורא עצוב.
הוא ישב ואכל לבד, שזאת בעיני אחת הסיטואציות היותר בודדות ואני תהיתי אם זה יהיה מנומס לבקש ממנו לצלם כשהוא פשוט שאל אותי "למה שלא תצלמי איש אוכל חומוס?".
ההתמסרות שלו, השיווק העצמי המצמצם הזה ובעיקר המבט שלו גורמים לי בעיקר עצבות ולתהות מי הוא, מאיפה הוא, את מי אהב, מה איבד ומה למד.
לא יודעת, זאת תמונה נורא עצובה בעיניי.
אני לא יכולה לנחם אותך מידיעה מוצקה ערוגה יקרה, אך מעיניו נראה שלא רק כך הדבר, נראה שהעצב לא הצליח לכבוש חלקת עולם בליבו, נראה מעיניו שהוא ידע התמודדיות, יתכן שלא קלות בכלל,
אך יש בהן חיים, חדווה, התרפקות, עדיין נהנה מהקסם שבדברים הקטנים, כן, גם מלנגב חומוס לבד, בשקט שלו. שאולי גם מהווה חזרה לזכרונות עברו, אבל ניגוב החומוס לא נראה ככאב שחוזר אליו, אלא, התענגות.
עומק מדהים בעיניים של כאב ושלווה.
לפחות כך בעיני,
מרתק.
נושא אלומותיו, אפשר הסבר לגבי ה"מקופח"?
זו דמות שכתבתי עליה פעם משהו ואם לא בדיוק עליה אז יום אחד.
יפה שמצאת כאן את האסתטיקה, האיש הזה כמה שישמע מוזר הוא יפהיפה הודות לקומפוזיציה ולמה שניתן לנחש או לדמיין עליו.
יש עתיד קידו...בהחלט יש...
וזהו..אין לי יותר מה להוסיף ולומר מלבד ש...
[ליצירה]
תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
[ליצירה]
מוקדש לאלומה שרצתה תמונה מעניינת. מקווה שזה נכנס בקטגוריה. :)
בעיניי הוא איש נורא נורא עצוב.
הוא ישב ואכל לבד, שזאת בעיני אחת הסיטואציות היותר בודדות ואני תהיתי אם זה יהיה מנומס לבקש ממנו לצלם כשהוא פשוט שאל אותי "למה שלא תצלמי איש אוכל חומוס?".
ההתמסרות שלו, השיווק העצמי המצמצם הזה ובעיקר המבט שלו גורמים לי בעיקר עצבות ולתהות מי הוא, מאיפה הוא, את מי אהב, מה איבד ומה למד.
לא יודעת, זאת תמונה נורא עצובה בעיניי.
[ליצירה]
וואו...
ההשתקפות מאחורי האיש (על החלון) פשוט מקסימה..
יש לי שאלה, האם את עיצבת את הדברים על השולחן? או שזה טבעי-טבעי?
בכל מקרה זה מקסים-
ליתוש.
[ליצירה]
הסיפור לא לגמרי אחיד ברצף, אבל הרעיון מקסים. והביצוע טוב מאוד. מאוד.
ערוגה, שעיניים בגובה התנ"ך, יחד עם סיפור חדש של גנבת, עושים לה אהוד בלב מראש.
[ליצירה]
אהבתי מאוד את החלוקה בין "שמעתי" ל"אמרו לי", ואני מסכימה עם אלדר- צריך לחזור להקשיב באיברים הנכונים. במקומות הטובים. והם קיימים.
ויתקיימו גם בך.
(כי אם זה לגדול, אז גם אני לא רוצה).
[ליצירה]
חלוקת הציונים והז'אנרים, יותר משהיא עושה עוול להדס, עושה עוול ליוצר המקטלג עצמו. זה טוב מאוד להיות במקום שבו השאיפות שלך רוצות להיות, זה גרוע מאוד לקטלג את העולם לפיהן- כי כך היינו מפספסים את פיקאסו, רדיוהד ואתגר קרת- סגנונות מודרניים לזמנם שאנשים עם קטלוג ברור דחו על הסף. אפשר לחלוק עליהם, אפשר לא לאהוב, אבל מימד החידוש והשוני בהם חשוב.
וחוץ מזה, תפסיקו לשמוע שירים, תתחילו לקרוא ספרים, אולי תדעו על מה הדס כותבת.
בחיי.
[ליצירה]
טוווווב, משהו מוזר מתרחש כאן בתגובות מעליי.
כנפי, זה סיפור מהודק היטב- הן בפרטיו והן בעלילה. וזה טוב.
אבל יש כמה קטעים לא מהוקצעים(הציורים עונים לה? אם לא, מה הם מחזירים הלאה? לא ברור לי).
[ליצירה]
יש עניין באסתטיקה. אם זה בא לידי ביטוי ביצירה הנ"ל, אפשר לדון בכך, אבל זה נכון ככלל.
ולפי גישתך קצת אחרת, של צייד רגעים, אז ביקורתה של פוטו נכונה. אין כאן "רגע" שגורם למשהו אצל צופה.
[ליצירה]
אני חולקת על ילד, אני לא ניחשתי את הסוף. אבל כל הקטע של השינויים היה די צפוי, בטח יש מישהו שלא השתנה בכזאת קיצוניות ברורה.
זה לא רע בכלל, זה אפילו די טוב.
תגובות