[ליצירה]
שיר מאוד קשה. המסר שלו לפחות הוא מין האשמה טוטלית (לפחות כך הבנתי) לא הבנתי את הבחירה בכינוי אנשי גשם אבל בפניה לציבור שלם יוצא כאילו אתה יוצא בהאשמה כוללת ולא בטוח שלזה התכוונת.
[ליצירה]
"אחד? שמע ישראל! א-ח--ד!"
"וחוזר חלילה.
וחלילה וחס-"
"עִברים דוברי גוֹיִּית-"
ביטויים מעולים. אני ממש אוהבת משחקי מילים מהסוג הזה. אהבתי את הטקסט כולו- סוג של צעקה שנובעת מיאוש.
אבל בסוף יש טיפת תקווה.
הציטוט בהתחלה מאד תורם למשמעות.
[ליצירה]
מסר חד וקשה, אבל כן ואמיץ. (וגם מסביר את שם המשתמש.)
לא ראיתי פה "ציבור" אלא יותר אוסף של "תינוקות שנשבו", שאולי יכולים לראות בדברים תוכחה ואפילו האשמה, אבל אני שומעת יותר זעקה, תחינה ואפילו פליאה.
[ליצירה]
שלום "זר בתוכם". השיר הזה ממש חריף וחזק! אבל אתה יכול להסביר לי רק את השורות:
"וחלילה וחס-
לעולם ועד
לא תהיה התנתקות. "
לא הצלחתי להבין את האמירה הזאת והקשר שלה לשאר. וגם: מה זה "או ז ה"? חשוב לי לקבל תשובה כי חשוב לי להבין את השיר הזה.
ממש תודה
כנפ"ש.
[ליצירה]
עִברים דוברי גוֹיִּית- ועוד ביטויים יפיפים. מזכיר לי את תחושתי, שברור שיפלו השמיים, שברור שזה מהלך אלוקי, שיחזיר המון או יאבד אותם...
(ואני לא אומרת עכשיו שזה לא אלוקי, זה לא קשור...)
מעניין אותי לדעת מה התחושה שלך היום, הרבה זמן אחרי?(וזו שאלה באמת, לא מקנטרת.)
חוצמזה - אין לי מה להוסיף, השיר מדהים, העיברית מקסימה והאמת, עצובה כשהיתה.
שירך נגע בי. דנדוש.
[ליצירה]
חזק!!!
קודם כל "ונתנה תוקף" מדהים בפני עצמו.
ה-תפילה של יוה"כ מבחינתי...
והתוספות - משבחות את העניין לקריאה שלפני, נותנת נק' למחשבה ומקרבת את התפילה למחוזות ליבנו...
תודה!
[ליצירה]
הי, זר- זה יפה, כרגיל.
אבל אין כמו "עסקים כרגיל"... זאת היתה היצירה העשירית שקראתי פה בערך, ואז- אמרתי שהיא האהובה עלי ביותר.
מאז קראתי עוד, ולא שיניתי את דעתי.
[ליצירה]
תפילתך הגיעתנו, נשתדל להתייחס בהקדם. לאור כובד הבקשות ועומס הימים יתכן ונאלץ לדחות את המענה לשנה הבאה. עמך הסליחה.
בברכה, המלאך הממונה על תפילות יחיד ב/ רבש"ע.
[ליצירה]
יאיר, הזכרת את הרב קוק, אבל דומני שלא בהקשר הנכון. אתה מדבר על *ספקנות* ואילו מה שציטטת בשם הרב בדבר ברור האמונה קשור יותר לתפקיד הכפירה שירדה לעולם במאות האחרונות. אתה לעומת זאת מדבר על תחושות וחויה אישית.
יותר מתאים אולי הוא הציטוט הבא מדברים שכתב הרב על עצמו בעקבות דברים שאמר עליו הסופר י"ח ברנר:
"מי שאמר עלי כי נשמתי קרועה, יפה אמר. בוודאי היא קרועה. אי אפשר לנו לתאר בשכלנו איש שאין נשמתו קרועה. רק הדומם הוא שלם, אבל האדם הוא בעל שאיפות הפכיות, ומלחמה תמיד בקרבו.
וכל עבודת האדם היא לאחד את הניגודים שבנפשו על ידי רעיון כללי, שבגדולתו וברוממותו הכל נכלל ובא לידי הרמוניה גמורה".
שנזכה.
[ליצירה]
רבותי, החגיגה נגמרת.
הנה המשורר מחרז חרוזים
וכל חכמתכם פתאום נעלמה
כי אם הייתם מעט אובייק טיבים
הייתם שואלים למה ועל מה:
למה זה משנה בכלל מה מרב אוהבת וכמה
ועם מה כן ועם מה לא כן מחר לא היום
ולמי היתה אי פעם בתולדות האומה
דודה שנשמעת כמו עצירת פתאום
ועוד כהנה וכהנה שאלות המון
למשל איך אפשר להעיז לא לאהוב את כל המועדים אותו דבר
ומה זה נצ'ס ואם בכלל יש מילה כזאת במילון
זאת לא רק קור אבשלום יודע מכבר