ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
כל העניין, הוא לשתות משהו חם בלב מדבר )
אולי היה כדאי לשים את הפוקוס על הכוס הקרובה יותר? או שבעצם התכוונת שהכוס הברורה תהיה טיפה בפנים?
אבל זה נפלא גם ככה.
(למרות ששחור לבן כמעט תמיד קונה אותי..).
תמונה יפה!!! הקטע המת למטה מפריע לי קצת, ואולי היה כדי לבדוק גם אופציות אחרות לפיקוס - אבל גם בלי זה - תמונה מדהימה! הזווית נראת לי בדיוק מתאימה לקומפוזיציה, יחד עם הכורסא ושאר החפצים...
רק דבר אחד הכי מפריע לי...
בטוח שזה קפה תורכי?!? :D ^_^ (הכוס השמאלית נראת כמו קפה, אך המפוקסת נראת יותר כמו משקה שחור אחר.. מבריק מדי לקפה תורכי..)
[ליצירה]
אותנטי עלק!
ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
[ליצירה]
אולי נשדך בין סנופקין לילד?
ערוגה, נהנית להעלו שירים נשכחים לרווחת הכלל.
(אולי כדאי להעביר את התגובות הללו ליצירה נפרדת? שפיצ ואני נוכל להתמוגג לנו בחשאי..)
[ליצירה]
בלי המנגינה הפזמון החוזר די מעיק. גם לא ברור אם ניסית לחרוז או שיצא לך לפעמים בטעות (להשכיח-שטיח).
בכל מקרה, יהיה בסדר.
אבא שלך צודק ("אבל בת 20 הייתי, לא רציתי להקשיב...")
[ליצירה]
"המהירות של המרחק ביננו:
לא שאחד הלך והשני נשאר,
אלא המהירות הכפולה של ההולכים זה מזה.
מן הבית שהרסתי, אפילו השברים אינם שלי.
ופעם היו המילים שרצינו לדבר יחדיו במשך חיינו
כערמה מדוייקת של חלונות ליד בניין חדש,
כשעדיין שתקנו.
אינני יודע מה קרה לך מאז
כשם שאינני יודע איך קרה
לי מה שקרה לי מאז:
לזכור הוא מן תקווה.
(יהודה עמיחי)
ולפעמים שבריריות הזכרונות פוער עוד יותר מקיומם.
שתיקותיי, מ"ס.
תגובות