טוב לי באפיק נחלי המוגדר
המסודר
הישר
הזורם על מי מנוחות לְפָנַיי--
ולו בשביל חורף אחד
גשום במיוחד
שבו אני עולה על גדותיי.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא, לאאא ב"ה אני חולקת עליכם: זה לא שהיא בוחרת דווקא אפיק מסויים ומוותרת על כל האפיקים האחרים. לא. היא יכולה דווקא לעבור בכלמיני אפיקים. הרעיון הוא, שהיא לא רוצה סתם לזרוק את עצמה בלי הגדרה, היא לא רוצה להיות בלי אפיק, היא רוצה שבכל מקרה יהיה לה אפיק מוגדר ומסודר. ומה היתרון באפיק כזה? שהוא יכול להיות ככלי, וגו' (ע"ע תגובתי הקודמת). [ליצירה]
- [ליצירה] - פשוט יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... מישי, את משוּ. (או בקיצור- מה שהיא אמרה..). אגב, רעות ומילון-- הדגש בשיר הוא בהחלט לא בבית הראשון. טוב לי באפיק המוגדר, אני לא רואה צורך לשנות, פשוט כי ככה טוב לי. השיטפון הוא דבר מדהים-- כשהוא חד פעמי. שיטפון תמידי, זה כבר לא עונג אלא הרס. או קהות. [ליצירה]
- [ליצירה] הבנתי אחרת ועשה לי ממש טוב, הבחירה בעיני אינה מקרית, אפיק נחל מוגדר, מסודר, ישר, אמת ששלושת המילים שמתקרבת השתמשה בהן מסמלות את הקיבוע המדובר, אך היא בחרה באפיק נחל, זרימה פשוטה, כביכול במסלול קבוע ולא משתנה, ועם זאת, הוא נחל. מקור חיים, שופע הפתעות, המערב בתוכו גורמים נוספים, אני מדמיינת בעיני רוחי את התנהלותם של מי אפיק זה, הזרימה לאורך מסלול ידוע מראש, אך הדרך... מפגש מרתק בין דגים שהופיעו פתאום, כפות רגליהם של מבקרים, אבנים שנוספו, סלעים שנשחקו, עלה שנשר וכל ההתרחשות בגדות האפיק, התרחשות אינסופית מרגשת על אש קטנה. ואז, התעצמות. אלמנט נוסף ומשמעותי שיוצר חוויה חדשה מסעירה. נפלא! התנהלות רגש האדם בעיני. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר כל כך נפלא.. תפסיקו לנתח כל שיר.. תנסו לקרוא ולהנות... היו שמחים.. ומתקרבת, המנוי שלי עליך מצדיק את עצמו.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... גם אני הבנתי כמו מילון. זה היה נראה לי שנתנת תחושה שטוב לך עם האפיק הזה אבל בצורה אירונית, גם בגלל שהוא תלוי בגשמים= סממן חיצוני- כמו שאמר מילון, וגם בגלל שלפי השיר כל החיים שלך הם בעצם בשביל הרגע הזה שהאפיק יעלה על גדותיו וזה חבל לפספס חיים שלימים בשביל רגע אחד מסעיר. [ליצירה]
- [ליצירה] הרי כתוב: טוב לי באפיק נחלי המוגדר המסודר הישר הזורם על מי מנוחות לְפָנַיי-- ולו בשביל חורף אחד גשום במיוחד שבו אני עולה על גדותיי. [ליצירה]
- [ליצירה] וגם הזדהות אישית קטנה: ב"ה "ולו בשביל חורף אחד גשום במיוחד שבו אני עולה על גדותי.." אמנם השיר הזה לא כפשוטו, אבל דווקא אצלי, משומה, אני באמת עולה על גדותיי בעיקר בחורפים... [ליצירה]
- [ליצירה] אני חש כי לא הסברתי אותי כראוי. או, לחלופין, לא הסברתי אותי כלל. "המוגדר המסודר הישר" מכאן משתמע, כי אין את מעוניינת בשינוי פנימי "ולו בשביל חורף אחד גשום במיוחד שבו אני עולה על גדותיי." אלא בשינוי חיצוני. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. אבל- לראות את המסלול המדויק של החיים, רק בשביל ההנאה שבפריצתו?? (אם הבנתי נכון....) כאילו- למה לא.... להגדיר את הדרך כשונה- מראש? [ליצירה]
- [ליצירה] ... יו, איזה יופי. קלאסי, פשוט קלאסי. ככה צריך לכתוב. אה, וזה הזכיר לי את "את חירותי", וזאת בהחלט מחמאה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממ.. אני לא רואה את זה כך. קודם כל, אף אחד לא שולל את הרעיון של "תפילה מחוץ למסגרת"- בנוסף לתפילה הרגילה. להתבודד, לדבר עם הקב"ה, לצאת לשוח בשדה... אלה מושגים שדיברו עליהם כבר לפני הרבה שנים.. וגם ריקודים בתפילה זה לא דבר שהרב קרליבך המציא. וזה מצויין לדעתי. אבל.. קודם כל, עניין התפילה ביחידות, תפילה אישית- זה טוב, אבל זה לא מספיק. ביהדות החשיבות של הקהילה, של היחד היא מאוד מאוד משמעותית, וגם אם נראה שלכאורה היה אולי הרבה יותר טוב להתפלל ביחידות, להתכוון ולהתרכז כמה שרוצים- צריך להתפלל במניין. והמניין מקבע. ואני לא חושבת שיש בזה רע. כן.. צריך לתת מסגרת לדברים, תפילה קבועה מתוך סידור, במניין, בבית כנסת. ככה זה החזיק מעמד אלפי שנים... ברגע שתפזר את זה לכל רוח (תרתי..) לא יישאר מזה כלום אחרי זמן מועט מאוד. בחסידות מדברים על "אש שחורה" ועל "אש לבנה". האש הלבנה זו הרוח, הנשמה, הכיסופים, הרצון להתדבק בבורא... והאש השחורה זו המסגרת, המצוות, החוקים, ה"קיבעון" כביכול. ואי אפשר לזה בלי זה. התורה כתובה באותיות של אש שחורה, על גבי קף של אש לבנה. ובין האותיות השחורות, שממסגרות ונותנות את הכיוון המתאים, נשאר מספיק מקום לאש הלבנה להתפרש, ליצור, להתעלות.. צריך את שני היסודות האלה, בכל דבר וגם בתפילה. תפילה ללא כוונה לא שווה כמו שכוונה ללא תפילה לא שווה. ואתה יודע מה, לפי ההלכה דומני שתפילה ללא כוונה בכל זאת שווה יותר. כלומר, להתפלל צריך. בכל מקרה. כי האש הלבנה תמיד קיימת, גם אם היא נחלשת היא תישאר. אבל האש השחורה זה דבר שאסור לאבד אותו בשום אופן... [ליצירה]
- [ליצירה] .. התדיינו על זה בהקשר ליצירה של יאיר שגיא, על הקטע של הטבילה במקווה.. והיו שם כמה בנות שטענו שהוא תיאר את זה יותר טוב מאישה. בלי לעבור את זה. ו"גשרים" של ילד. סיפור אהבה מנקודת מבט של בחורה, כשהכותב הוא גבר. דווקא בסיפור ההוא הרגשתי שאפשר להבחין שגבר כתב את זה. אמנם גבר מוכשר מאוד, אבל עדיין גבר. ועל "רצוא ושוב" שלי, אמרו שזה ממש כמעט זה, אבל בכ"ז מרגישים שבחורה כתבה. שאני לא באמת מכירה את העולם של הישיבות מבפנים. --- דוד גרוסמן ב"מישהו לרוץ איתו" עשה את זה ממש טוב, מנקודת המבט של תמר. אבל עד הסוף, עד הסוף, בצורה שמי שחווה את החוויה יוכל להזדהות לגמרי? לא יודעת.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... סליחה על השאלה התקועה, אבל- זה צולם בעין זיתים? (יפה, אגב). [ליצירה]
- [ליצירה] ... מעניין. אבל אני לא יודעת אם את יודעת ממתי היינו. זה כבר הרבה זמן, בכל זאת. (בר"ח אלול זה היה שנתיים). קשה לאמוד את השינוי מכזה מרחק של זמן, במיוחד שעברו עלי עוד דברים מאז. פעם הייתי בת 17. ובכל זאת ברור שהשתנה. [ליצירה]
- [ליצירה] . כואב לי הראש... (3 יחידות מתמטיקה, נו מה לעשות..) אם מישהו מוכן להסביר לי את זה במילים פשוטות זה יהיה נחמד.. [נתקעתי בקטע של ה-Q..]. [ליצירה]
- [ליצירה] ... היי, תירגע. מי החליט שכיוונתי לאירוטיקה? יש עוד דברים בזוגיות, נדמה לי. ונניח שכן. אני מחליטה מה מביך אותי ומה לא. לא אף אחד אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] ... או.. זה לא אישי או משהו, כן? אבל לא עושים מחוות לקישון. קישון זה קישון ומוטב לו שיניחוהו על משכבו בשלום. לא יודעת, זה כמו שמישהו יכתוב "מחווה למוצארט" עם מנגינה שמשתמשת בכל האלמנטים המוכרים שלו, אבל זה פשוט לא מוצארט. [נו, אל תכעסו על ההשוואה, אני יודעת שקישון זה לא מוצארט]. אתה כותב נחמד מאוד- כדאי לנסות בסגנון משל עצמך. [ליצירה]
- [ליצירה] ... זה כל כך יפה. ממש שומעים את הניגון. [ליצירה]
- [ליצירה] .. האיור כאיור חביב, חבל שהוא נשמר בJPG באיכות נמוכה.. ומה פשר הקווים המאונכים בשני צידי התמונה? [ליצירה]
תגובות