[ליצירה]
לא...
חולק אני עליך, מילון. אמנם היצירה כשלעצמה- אין היא צופנת בחובה מסר עמוק או משהו... אך המשפטים הללו, שלכאורה לא אומרים שומדבר, היו 'תקועים' בראשי במשך שבועות שלמים, לא יודע למה! הפסיכואנליזה מבית מדרשו של מרן הרב פרויד זצ"ל (אל תתנפלו עליי, זו בדיחה), גילתה לנו שהרבה מאוד מסתתר מאחורי תת-הכרתו של האדם (אפילו 'פליטות-פה' למיניהן- צופנות בחובן משמעויות רבות לגבייאורח-חייו של האדם הספציפי, מה שעבר עליו, וכו'). ואני חושב שבכיוון זה הולכת גם הפרשנות הפואטית בדורותינו האחרונים. אז למרות שאינך מכיר אותי, מילון (ואולי, טוב שכך)- ממש לא איכפת לי שתמסור לי את הניתוח שלך (אפשר ניתוח פסיכולוגי, אם יש לך את הכלים לעשות זאת) ליצירה. באותו מעמד רוצה אני להגיב לדברי מויש, שכתגובה על תגובתי ליצירתו, "את המאור הגדול, ב"- אמר שמרגע שהיצירה משתחררת לאוויר-העולם, היא פתוחה לפרשנויות אין-קץ. זה בהחלט נכון, אני האחרון שאחלוק על-כך. ובכל-זאת! תמיד טוב להכיר את האדם העומד מאחורי היצירה, על-מנת "לקלוע למטרה", דהיינו, לנסות לפרש את היצירה ע"פ האופי, וחוויות-החיים השונות, הקשורות לכותב היצירה עצמו. יכול אני להעיד לכם, שבמחקרים רבים הנכתבים על ביאליק ועל יצירתו (במקרה בחרתי את ביאליק, כיוון שהוא, אולי, המשורר העיברי המפורסם ביותר), החוקרים ממש נוברים בתולדות-חייו של ביאליק, ע"מ להבין טוב יותר את יצירתו. זהו, זה מה שהיה לי לומר עד-כה, שבוע-טוב לכולם, הראל.
[ליצירה]
טוב, שיהיה וואלתר!
מה זה משנה... העיקר הכוונה! רגע, אולי אכתוב איזה שירון קטן גם על וולטייר (הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה-18)? ואולי גם על וויזלטיר? אה, לאחרונה מצאתי שזה אתגר די-נחמד לכתוב על דמויות הסטוריות. אתה גם לומד הסטוריה, וגם קצת מעדן אותה, מבחינה פואטית.!
[ליצירה]
אומר רק זאת:
אולי זה באמת פגם שאין אנחנו מפנימים את מהותו של היום הזה כל-צרכנו, אך גם צריך להפנים את הדברים מבחינת הפרספקטיבה הרחבה שלהם. גאולת-ישראל כפי שהינך יודע- היא 'קימעא קימעא'; לאט-לאט. צריכים אנו להפנים בתוכנו ידיעה זאת. לדעת, שתהליכים מורכבים, יסודיים, אינם קורים 'מהיום למחר', הם עלולים להימשך הרבה הרבה זמן... לכן- וודאי שצריכים אנו לבכות על חורבן הבית, אין ספק בדבר, אך יחד עם זאת- שתהיה בנו ההכרה ה-מ-ו-ח-ל-ט-ת וחסרת הפשרות, שיום יבוא (גם אם ייקח לו הרבה זמן להגיע), ועם ישראל יגיע לגאולתו הנכספת. שבוע-טוב לכם, הראל.
[ליצירה]
המממ, מעניין מאוד
ואני לתומי חשבתי שרק מתילדה בן-לולו אפשר לקנות בסיטונאות... אגב, האם לחפציבה לאופר הזאת יש קשר משפחתי עם צופיה לאופר, אחת מהכותבות באתר? מצפה בקוצר-רוח לתשובה, החזן.
[ליצירה]
לא...
חולק אני עליך, מילון. אמנם היצירה כשלעצמה- אין היא צופנת בחובה מסר עמוק או משהו... אך המשפטים הללו, שלכאורה לא אומרים שומדבר, היו 'תקועים' בראשי במשך שבועות שלמים, לא יודע למה! הפסיכואנליזה מבית מדרשו של מרן הרב פרויד זצ"ל (אל תתנפלו עליי, זו בדיחה), גילתה לנו שהרבה מאוד מסתתר מאחורי תת-הכרתו של האדם (אפילו 'פליטות-פה' למיניהן- צופנות בחובן משמעויות רבות לגבייאורח-חייו של האדם הספציפי, מה שעבר עליו, וכו'). ואני חושב שבכיוון זה הולכת גם הפרשנות הפואטית בדורותינו האחרונים. אז למרות שאינך מכיר אותי, מילון (ואולי, טוב שכך)- ממש לא איכפת לי שתמסור לי את הניתוח שלך (אפשר ניתוח פסיכולוגי, אם יש לך את הכלים לעשות זאת) ליצירה. באותו מעמד רוצה אני להגיב לדברי מויש, שכתגובה על תגובתי ליצירתו, "את המאור הגדול, ב"- אמר שמרגע שהיצירה משתחררת לאוויר-העולם, היא פתוחה לפרשנויות אין-קץ. זה בהחלט נכון, אני האחרון שאחלוק על-כך. ובכל-זאת! תמיד טוב להכיר את האדם העומד מאחורי היצירה, על-מנת "לקלוע למטרה", דהיינו, לנסות לפרש את היצירה ע"פ האופי, וחוויות-החיים השונות, הקשורות לכותב היצירה עצמו. יכול אני להעיד לכם, שבמחקרים רבים הנכתבים על ביאליק ועל יצירתו (במקרה בחרתי את ביאליק, כיוון שהוא, אולי, המשורר העיברי המפורסם ביותר), החוקרים ממש נוברים בתולדות-חייו של ביאליק, ע"מ להבין טוב יותר את יצירתו. זהו, זה מה שהיה לי לומר עד-כה, שבוע-טוב לכולם, הראל.
[ליצירה]
כן...
באמת מוסר בלי מסכות את ריקנותו הרוחנית של האדם המערבי הממוצע... ועל-כן, חייב האדם לחפש משמעות לחייו (ע"ע ויקטור פרנקל). אם תשאל אותי- חושב אני שמצאתי משמעות לחיי בתורה ובמצוות (וגם בסולידאריות אין-קץ לעמנו). ואתה?