[ליצירה]
מצויין
מקורי מאוד!
נראה לי שההבדל בין הפסקאות (אולי לא בכוונה, אבל אם כתבת אותם בזמנים שונים זה די הגיוני...) הוא שהראשונה היא נטו מה שהחתול רואה, ואיך זה מצטייר אצלו, והקטע השני מתאר קודם כל מה קורה שם בצורה אובייקטיבית, ואת זה- איך החתול רואה. (?? אני מקווה שאני הבנתי מה רציתי....)
ומשהו שטיפה הפריע לי- החתול הזה קצת מבין יותר מדי בפוליטיקה, מחשבות מסובכות מדי לחתול. הרשעים, הטובים, המשוגעים, רוצחים אנשים ברחובות, אידאולוגיות וכו'. חתול אמור לראות את המציאות בצורה הכי פרטית שלה, הוא לא מקשר בין כלום.
בכולופן, זה פרט שולי ביחס ליצירה כולה. היא כתובה מצויין ובסה"כ טובה מאוד! :-)
[ליצירה]
-
תודה על התגובות.
ב"ה הקטע לא אמיתי, בטח ובטח לא עלי. ניסיתי להכנס לראש של חייל, ולכתוב מהזווית הזאת.
אמנם לא הצלחתי לכתוב בתור חייל עם כוחות נפש, שבא וגירש, אלא רק בתור אדם "פרווה" כזה, שגם לפני כן לא היתה לו דעה, וגם עכשיו לא מצליח לקחת את עצמו בידיים. (כנראה פשוט לא הצלחתי להכנס לראש של גירוש מתוך הבנה והזדהות מלאה...)
לכן אתם קצת צודקות בביקורת שלכם.
- מספרים וראשי תיבות- זה בכוונה ככה. זה חייל, זה צבא. הכל טכני.
- לגבי ההשוואה- את צודקת בהחלט, התלבטתי קשות, אבל מאותה סיבה שציינת (וגם בגלל הדמות חלשת האופי של החייל) השארתי אותה.
- ולגבי הסוף שמסתיים באמצע, והחייל שתקוע בשאלת ה"למה?", שוב זה אותו עניין של לבטא אופי חלש, החייל הסמרטוט הזה שעכשיו לא יודע מה לעשות עם עצמו ונתקע לו איפשהו בין לבין...
[ליצירה]
ואני הבנתי
שהגושים זה רק בשביל להגיד הרבה חימר... יעני היא כיסתה את עצמה בכיסויים, והתכחשה לעצמיות, הראתה כלפי חוץ דמות אחרת.
עכשיו גם מובן השפט של "לא לנשום יותר מדי ממני"- להזהר שלא לגעת שוב בנקודה הפנימית, אלא להמשיך לשחק את המשחק.
לגבי העמידה בצד, לא יחסתי לזה חשיבות משמעותית, אנ'לא יודע...
והמשפט האחרון, כמובן, כמו אלה שאני אוהב- אתה קורא, קורא, נדמה לך שאתה בעניינים (או לפחות אתה ממציא לעצמך איזה משהו הגיוני שיכול להכנס במילים), ופתאום, במשפט האחרון הכל מתרסק...
ואתה לא מבין פתאום- "הלו, מאיפה זה הגיע? מה הקשר? שניה רגע, אני חוזר להתחלה, להבין הכל מחדש...".
יופי של יצירה אסתר :-)
תגובות