[ליצירה]
ההרגשה הסתמית הייתה בגלל שסיימתי לקרוא ונשארתי כזה עם כלום.
כאילו... חיכיתי להמשך, וזה נקטע.
זה פשוט בגלל הציפיות שלי. לא נגד הכתיבה שלך, שדווקא אהבתי אותה. :-)
[ליצירה]
.
שטויות, שחף. את במקום ה-34, וחוצמיזה - אפחד לא יכול לעקוף את אביב וסתיו..
שירוש - היצירה עשויה היטב מאד, ולי הפריע בדיוק מה שהפריע לשחף (כאמור, תלונה לגיבורה ולא אליך).
[ליצירה]
מה סתמי? זה מהמם.
אבל לא אהבתי שהטפת לא על ההתאבדות. הוא מדוכא גם ככה. את מסכנה, אבל הוא הרבה יותר. (אני מתייחסת כאילו זה אמיתי, אפילו שאני לא יודעת אם זה ככה. אבל לוחשוב, זה על התוכן.)
בכל מקרה- מדהים. במיוחד אהבתי את הקטעים של "הי, הכאבתי." אווץ'.
חיים טובים. :) שחף.
[ליצירה]
לא הבנת אותי. אני לא מתכוונת ש-את- כתבת לא טוב, או שזה לא הגיוני שככה היא תגיב. אני מאשימה אותה (הגיבורה, איך לקרוא לה??), לא אותך. את מבינה? זו לא הערה למחברת, אלא לגיבורה. וגם את הגיבורה אני לא שופטת. זה סתם עצוב שככה היא מתנהגת, אבל אי אפשר לשפוט אותה במצב שבו היא נמצאת.
(נראה לי שבקרוב אני אהיה היוצרת עם מספר התגובות הרב ביותר...)
[ליצירה]
אני יודעת, אני מבינה אותך, אבל תחשבי איזה דכאון זה- בנאדם מנסה להתאבד (מה שמראה על דכאון עצום), נכשל (באסה לי), עכשיו הוא גם מתבייש בעצמו, (מה עשיתי להורים שלי, לאחים שלי, לחברים שלי, לת א ו מ ה שלי!) עכשיו הוא צריך להתמודד עם הפגישה בהם, בכל היקרים לו שהוא בגד בהם.
את מבינה את העניין?
אבל זו רק דעתי, בכולופן.
:)שחף
[ליצירה]
..
תראי,
הם באותו גיל(תאומים, בכל זאת) הכי קרובים שרק אפשר, לא מעניין אותה כמה באסה לו, במידה מסוימת היא התרגלה לדאוג לכולם, ונשבר לה.
בכל אופן, בדיוק בקטע הזה השארתי חורים בכוונה כדי שכל אחד ימלא לעצמו, וכן, יש אנשים שהיו מתנהגים איך שזה מיוצג פה,
ואחרי שבנאדם היה מוכן לעשות צעד שיכל להרוס לו ולך את החיים לא ממש מענין אותך שהוא בבאסה עכשיו.
ומשתדלת- סתמיות זה חוסר עלילה או חוסר פרטים?
[ליצירה]
...
ומי כמוני
שידעה את הגוש החוסם בגרון
בלשיר לבד אל הרוח
שחיבקה את עצמה בלילות אבודים
ובכתה סתם כי קר
וצחקה על הפאתטיות,
שהלכה אל הדואר
סתם כדי לראות שלא הגיע מכתב--
(ומצאה בסוף כתובת :)--
יודעת אֶת שאָת
ויודעת אֶת שתהיי
ומוסרת לך חיבוק חם
וטפיחה על שכם.
שווה לחכות.
[ליצירה]
1. לא יודעת, אולי זה בגלל הגיל שלי ואולי בגלל הסביבה אבל אני לא ממש מכירה מקרוב את הסגנון הזה של ה'הודואים'..
ואולי זה בעצם אחד הדברים שרציתי לבטא שהדרך של הגבעות בניגוד (!!!) להודו היא לא בריחה, היא פשוט התמודדות אחרת..
כן, כמוך לרוב עמ"י מצטייר נוער הגבעות בתור פנאטים חמומי מוח שכל היום רק שורפים שדות של ערבים..
ואחד הדברים שהכי מציקים לי זה שגם האנשים שאיכשהוא מכירים אדם אחד או שתיים מסיקים מזה על הדרך כולה, מה שלפחות לפי ההכרות שלי כ"כ לא נכון..
2. בסופו של דבר עופים, אתה צריך לזכור בת כמה אני, וזה שאני בעצמי לא 'נוער הגבעות' לא הופך אותי לבעלת יכולות ומחשבות אחרות משלהם.
אני חושבת שדווקא בגיל שלי, כשכל השאלות עולות ושום דבר כבר לא מובן מאליו (במידה מסוימת) יכולים להתגלות כוחות ענקיים ומחשבות עצומות, ברור שמדובר בסוג מסוים של אנשים אבל זה כבר לא קשור למה הם אלא ל'מי'.
-
תודה על הבונוס!
[ליצירה]
בהחלט טוב מאוד.
אבל אני רק תוהה, אם באמת המטרה היא 'להגיע אל המנוחה ואל הנחלה'.
אם באמת צריך להשתקע בכיוון אחד, אם אין ענין לחפש את הדרך ולשפר אותה כל הזמן, אולי אפילו לנדוד כל החיים, לפי האמת ולא לפי ההרגל.
[ליצירה]
אוקי..
שינתי את זה קצת, הוספתי פה ושם..
תראו, כשאני כותבת את זה אני מעמידה לי מול העינים שני אחים, אין פה ענין של 'הטפות', הכל היה נכון אם הם היו סתם חברים, אבל הם תאומים, זה שונה.
אשמח לשמוע תגובות על השינוי,
תומ"ר.
[ליצירה]
מכתב תשובה..
אלעד,
המכתב הזה שלך, התהיות האלה, עוררו אצלי מחשבות, אבל הם כ"כ רחוקות ממני עכשיו.
יכול להיות שזה בגלל שסוף סוף אני זוכה לעבוד את ה' מבחירה, שסוף סוף אני עושה דברים וטוב לי איתם כל זה ועוד מרחיקים אותי מאוד מהרצון לחשוב על הדרך..
אבל לא, כפי שאמרתי לאמיתי החלטתי לא לעשות הנחות לעצמי, החלטתי לבחון תמיד את מעשי.. היכן אני, והיכן רבש"ע.
אני משער שהמכתב הזה יצא מבולבל, בסופו של דבר הכל טרי בתוכי, עדין לא קבוע בליבי, אני מקווה שתבין ושאצליח באמת להעביר את מחשבותי.
יש לי תהייה מסוימת על דבריך הראשונים לפני שאני יענה על המכתב.
אמרת שאתה מעריץ אותי על שבניגוד אליך לא הסתפקתי ב'בסדר, בבנוני'
איך אתה יכול לחיות עם המחשבה הזאת?
אתה באמת מאמין שדרכך היא רק 'בסדר'?
אולי אני מוזר ואולי אני לא מחובר למציאות אבל כיצד בנאדם יכול לחיות בידיעה שדרכו אינה הדרך האמיתית אלא רק חלק ממנה, העתק קרוב.
או שאולי לא הבנתי אותך נכון, איני יודע.
אתה צודק שנקודת המוצא צריכה להיות איך אני עובד את רבש"ע בצורה הטובה ביותר אבל אני בנאדם, ובתור שכזה איני יכול לעבוד את הקב"ה ממקום שאינו נוח לי.
בודאי שהמטרה הכללית היא עבודת ה' מכל הלב, אך האמצעי הוא הגעה למקום בו אני הכי מסוגל להתקרב אליו, לעובדו.
נכון, נקודת המוצא היא 'היכן נמצאת האמת' ואם יש משהו שהנחה אותי בדרכי יותר מהכל זה השאלה הזאת.
אולי אני טועה אך בעיני לא יתכן שהאמת שוכנת במקום שבו שם ה' אינו נישא בפי כל, במקום שבו המצוות הם בסה"כ תחביב לשעות הפנאי, במקום שבו יש דברים הקודמים להקב"ה.
ח"ו איני מעליל על כל הציונות הדתית שהיא כך, ישנם רבים וטובים שכל מעשיהם מכוונים לעבודת ה', אך אלה שהינם כן כאלה חורים לי עד מאד.
נראה לי אלעד, שבמידה מסוימת קדושת המדינה סימאה את עינכם.
האם יתכן שכשישנה התנגשות בין דין תורה לבין דין המדינה יש שאלה בכלל לפי מה לנהוג??? אינך רואה את העיוות הזה?
כה רבים מאיתנו קידשו לעצמם את 'אהבת ישראל' בשכחם שמי שציווה על אהבת ישראל ציווה אותנו לשמור את תורתו..
האמת היא אחת אלעד, ואני לא יודע מאיפה יש בי את העוז להגיד את זה אבל חוששני שאין היא שוכנת אצלכם.
איך אמת יכולה לשבת במקום שישנה צביעות ועיוות?
כל עוד אין אמת הלהט אינו שלם ויכול הוא להביא את האדם למקומות אסורים, כשאדם מציב בראש מחשבותיו את הקב"ה ואת דרכו האמיתית כל הלהט שבו מופנה לכיוון החיובי, הטהור.
ברור לי שלא זכיתי להגיע לשלמות בעבודתו ושאיני כלל במעלה הזאת, אבל טיפי טיפין מתוכה זכיתי לטעום.
אני מביט בעבודת ה' שלי, אז והיום, באמונה שלי אז והיום ולא נשאר לי מקום לספק.
אני כלל לא בטוחה שהאמת שלי היא אומנם האמת היחידה, לפעמים כשאני רואה את האמת מבצבצת מכל הדרכים גם יחד אני חושב לעצמי שאולי זה בעצם 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים', אך רציתי להגיע לדרך שבה תעלה האמת על השקר, ואני חושב שהגעתי, הלואי שאיני טועה..
-
חוסר דביקות אינו מדד לנכונות, אך חוסר עמידות וחוסר קיום הם כן מדד.
אני מבקש להפריד בין שתי הנקודות, בין הדרך שלי בעבודת ה' ובין שבירת האמונה שלי באתחלתא דגאולה.
אני חושב שמכיון שאינן נובעות מאותה מחשבה ואינם מוחזקות אחת בשניה כדאי לדון עליהם בנפרד.
אין די בהתבוננות בתכנים, מה תועלת בתכנים שאולי עשירית מהאנשים שמגדירים עצמם כהולכים בדרך אכן הולכים לפיהם?
ניסיתי לדון בדברים כפשוטם אך לא יכולתי, אני לא יכול לקבל תשובות מספרים, כמה שניסיתי לקרוא לא מצאתי מענה.
ניסיתי לשאול, שלא תחשוב שפסלתי דרך ללא בדיקה, אבל מעולם לא קיבלתי תשובה מספקת. מהיכן הבטחון העצום הזה בקדושתה של המדינה?
לא משנה מה יעשה כאן, לא משנה כמה שטופת פריצות וע"ז תהפוך להיות המדינה היא תמיד תוסיף להיות קדושה?
אני קורא את דבריו של הרב זצ"ל שאומר שכל הדברים האלה הם רק פכים קטנים בתוך תהליך גדול ואיני מצליח להבין.
ניסיתי לשאול את כל הרבנים שהיו לי, ואף אחד מהם לא עמד מול טענותי, כולם איגפו אותם ופטרו אותי בניד ראש.
שלא תחשוב שכ"כ פשוט היה לי לעזוב את הדרך בה חונכתי, רבים מתוככם חושבים לעי ועל שכמותי שכל שעשינו עשינו מתוך בריחה ונוחות, אני לא יודע מה עם השאר אבל על עצמי אני יכול להגיד שאין זה נכון כלל..
כשהתחילו לעלות אצלי התהיות ניסיתי לא להתיחס אליהם, ניסיתי להדחיקם ולקוות שכך הם יעלמו,
אבל הם לא נעלמו ולא הרבה זמן נתן לי הלב להתעלם מהם..
אתה אומר שנתון זה אינו משקף את אמיתותה של הדרך, איזה תועלת יש בדרך שאינה עומדת? שאף אחד לא מקיימה?
אני יודע שיהיה לך קשה להאמין לי אבל באמת שאני מנסה לבחון את הדרך ולמצוא את האמת בתוכה, אם יבוא אדם ויצליח לשכנע אותי (ואני מבטיח לנסות להקשיב לכל מי שרק ינסה לעשות את זה) שאני טועה בדרכי ושהצדק אינו איתי, אומנם יהיה לי קשה לעשות את זה אבל ב"ה אני מוכן בכל רגע שרק אדע שאני טועה לעזוב את דרכי ה"טועה" ולפנות לדרך האמת.
פשטות היא מסוכנת אבל אסור לנו להתעלם ולהדחיק את הפשטות בתואנה של סכנה.
אני יודע שבתור אדם שבחר לעצמו בעבודת ה' מתוך פשטות מוטל עלי לבדוק את מעשי הרבה יותר מכל בנאדם אחר, לשים לב שאני לא הופך אפור וצבעוני לשחור לבן.
נכון, הבעיות מצריכות פתרון עמוק הרבה יותר אבל זה מטופש לשבת בצד ולא לנסות להאבק בבעיות מכיון שהם מצריכות פתרון עמוק.
אלעד, נפלת, במקום שבו נופלים כולם.
אולי אני נתפס לקטנות אבל מאוד מאוד מפריע לי שהבאת את הדוגמא של ההרמת יד על חייל.
כמובן שאם עזבתי את דרכה של הציונות הדתית הפכתי להיות עוד אחד מאלה שיושבים כל היום בגבעות מחכים לאקשן ומרביצים לחילים בפינויים.
אם היית יודע כמה מעט אנשים עונים לתיאור הזה, כמה הוא רחוק ממני ומשכמותי..
אך בסופו של דבר לטלוויזיה כוח עצום, וחבל לי לנסות ללחום מולו.
אני כ"כ מנסה להתנתק מהתחושות, אבל אני יודע שעכשיו אני בשלב שיהיה לי מאוד קשה לעשות את זה, בגלל זה חיפשתי מורה דרך, איש אלוקים ואמת שעבר כבר את הגיל שבו הרגשות משחקים תפקיד מרכזי ועיניו בראשו.
היחידי שהצלחתי למצוא שלא היסס להראות את האמת שלו, שענה על התהיות שלי, שהראה לי את הדרך הנכונה ללכת הפך להיות הרב שלי.
אינך יודע כמה חיפשתי אדם כזה בציבור שלכם, שהיה עד לא מזמן שלי,
חיפשתי ולא מצאתי..
כל יום אני מתפלל להקב"ה שיאיר לי את העינים ויראה לי את הדרך הנכונה, אולי אני טועה אבל נראה לי שהקב"ה כבר פקח לי את העינים, שאני כבר בדרך הנכונה..
המכתב הזה יצא לי מאוד טעון, מבולבל במקצת אני מבקש ממך לא לזלזל בתוכנו רק בגלל הבלבול המסוים, לנסות להבין הדברים שמסתתרים מאחורי הנאמר, ולא ליפול לחיצוניות.
יונתן
[ליצירה]
זה מצמרר
ומזעזע.
אבל צריך לקום, צריך להמשיך
כי אין ברירה אחרת, והרבה יותר מזה
כי ככה צריך, כי זה הצוואה הבלתי כתובה של כל אחד שמת, גם אם בחייו לא היה אומר את זה.
כנגד חוסר החיים הנורא הזה צריך להוסיף חיים
כנגד הכאב העצום צריך להוסיף אהבה
כנגד הצער הנורא צריך להוסיף שמחה
כנגד הרצח הזה צריך להרבות בעשייה
העיקר לא לחדול, העיקר לא לשבות מכל מלאכה, להלך כמתים חיים..
[ליצירה]
יופי מישי, עכשיו אני יכתוב סלנג ולא סלנג', מרוצה?
אני לא מבינה מה הענין לתקן טעות בהודעה, במילא אי אפשר לשנות את זה מיד ולטווח ארוך זה באמת לא משפיע במיוחד.
אבל אם את נהנת, אובססיבית שכמותך.
אוביקטיבי זה ההפך של 'מה שנכון לי לא נכון לך' לא?
אוביקטיבי זה כללי, או שאני טועה?
בכלל, עדיף להשתמש באינדוודואלי, יותר מובן.
ולא, בסופו של דבר לא הגיוני שגם הדרך שלנו וגם הדרך של החרדים צודקת, יש אמת מוחלטת אחת שבתוכה יש המון אמיתויות קטנות ששם כל אדם יכול למצוא את עצמו.
ברור שכל אדם נוטה לכיוון מסוים בתור הזרם אבל בד"כ זה קורה בתוך זרם, ולא בנתיב מיוחד ונפרד לגמרי.
[ליצירה]
יש פה בעצם שתי נקודות
חיפוש של תלם וחריצה עצמית של תלם
אתה הבדלת בינם ואני חושבת שהם חייבות לבוא בצורה עוקבת (השניה צריכה לבוא אחרי הראשונה) לפני שבנאדם חורץ לעצמו את התלם שלו הוא צריך לזכור שהוא לא הראשון בעולם ושיש המון דרכים סלולות שמטופש לפסול אותם רק בגלל שלא הוא מצא אותם.
אם בנאדם בודק את הדרכים הסלולות ורואה שמשם לא יצא לו משהו אז זה הזמן להתחיל תלם משלו.
מצד שני צריך לדעת שגם בתוך הדרך אתה יכול ללכת בשביל הסלול ויכול למצוא לעצמך תלם, תלם עם מסגרת כלשהיא אבל עדין תלם משלך.
יתרון בחיפוש תמידי?
אדם לא יכול לחיות כל החיים בחיפוש, ככה הנפש שלנו בנויה.
מצד שני אסור לוותר על הבדיקה התמידית, אותה חייבים לעשות.
-
מתקרבת, תודה.