[ליצירה]
ואיך אוכל אשיב פניך ריקם
שחנותי פתוחה לרווחה
ומקיף אנכי לכולם
היד כותבת והפנקס פתוחה
וכעת הכל מתוקן לסעודה
לא עוד תבקש נפשך
כי אין לי עוד בעולם מלבדך
עכשיו שנותרנו אני ואתה
[ליצירה]
מצוין. מצא חן בעיניי משל הבצל שלך. הביצוע והרעיון נפלאים.
להיות אחד, אגב, זה בידי הדובר תמיד. ואולי לא היה בצל לטגן אם מלכתחילה היה הדובר אחד..
[ליצירה]
יוסף שמח - מה נשמע?
התחלת שוב בהנשמה-
מלאכותית, של השירשור,
וזאת בלי לבקש אישור...
אך העיתוי בכלל לא רע -
כלומר, לקראת מתן-תורה,
ואם שאלת על מרב,
אומר לך, דרך אגב,
שהיא כמעט בת ח"י שנים
ואם תרצה עוד נתונים
תשלח לי הודעה חת שתיים
(סתאאאם...היא בכלל תפוסה בינתיים)
אז זהו. חג-יוסף-שמח
להתראות ולהשתמע!
[ליצירה]
----
כמעט התלהבתי...עד שהגעתי לניבולי הפה. הרעיון הוא מטורף ומצחיק, עד הרגע שבו נייר הטואלט מקבל גם תיאורים בגוון חומחום ודומיהם. אז- זה כבר לא נונסנס- זו פשוט וולגאריות. לא מאוחר עדיין לתקן - ואז יצאת גדול!
[ליצירה]
----
מבלי להיכנס לתוכן - זוהי מאקאמה מעולה! (לא הייתי מסווג בתור שירה). היא מתארת מצב קיים מבלי לנקוט עמדה ובזה הוא קיסמה. רק משפט אחד הורס לי את הכל (גם מבחינת משקל ואולי אפילו חרוז, ובעיקר מבחינת הטלת סטיגמה מרושעת: "אין שכל, אין דאגות". האם שוב מסתתר כאן איזה סמולני מלוקק שגם הוא לוקח את המונופול על השכל ????
[ליצירה]
----
ובכן חלפה כמעט שנה
ושוב הולכים לקנות גבינה
(עדנה לתנובה ולשטראוס
אבל כל הדיאטות - ראוס!)
וגם מירב שלי גדלה
נו, איך אומרים? כמעט כלה...
ימים חולפים, שנה עוברת
רק השירשור ממשיך במרץ...
אך השירשור- מזמן הופקע
משני יוזמי ההפקה
והוא הפך לרכוש ציבור
מבלי לשאול רשות דיבור
אז..מה זה פה? ואיך העזתם ?
כיצד בעגלתי חרזתם ?
תפסתם טרמפ על הסגנון
(טוב, גם אני לא ש"י עגנון)
ובלי לשאול כיצד ולמה
פה הצטרפתם למקאמה
ובכן סחתיין! יוזמנה יפה!
לכל מי שזורק כפפה
וזה הזמן להתוודות
שכאן אני חייב תודות:
לולא חרזתם בעגלתי
מי כבר היה זוכר אותי ?
[ליצירה]
----
שמתם לב? הדאגה שלו היא רק שמא תהיה עילה לשרון "להציב מכשולים". להציב מכשולים למה בדיוק? וכאילו עצם הפיגוע הזה ודומיו אינם המכשול בהא הידיעה.