[ליצירה]
היתה כאן השוואה אחת שלא אהבתי, אבל אני מניחה שהיא באה לתאר הלך רוח אז אבליג.
לקטע עצמו-
כתוב טוב, אבל נראה לי שממש לקראת הסוף- במשפט המוחץ- משהו התפספס. כאילו עוד שניה ו- -
כלום.
אמיתי, אמין, נקודת המבט טובה- זווית קצת שונה, וכואב.
שנזכה לשמוע רק בשורות טובות.
(וקצת טכני- נראה לי שעדיף לכתוב בלי ר"ת, ומספרים-לכתוב במילים).
[ליצירה]
גם אני שואלת אותך- למה?
אם יהודי שגירש את אחיו מביתם שבנו במו ידיהם, ביתם שגדלו בו כל חייהם,
נטש אדמת קודש לידי זרים טמאים,
תקוע רק בשאלת ה"למה?" , אני בדחיפות אתפלל לרפואתו.
הרגשתי אדישות בקטע,ישנוניות.. הבכי לא עוזר אם הוא לא דוחף לפעולה.
קשה לי עם הקטע שכתבת.
ורד.
[ליצירה]
-
תודה על התגובות.
ב"ה הקטע לא אמיתי, בטח ובטח לא עלי. ניסיתי להכנס לראש של חייל, ולכתוב מהזווית הזאת.
אמנם לא הצלחתי לכתוב בתור חייל עם כוחות נפש, שבא וגירש, אלא רק בתור אדם "פרווה" כזה, שגם לפני כן לא היתה לו דעה, וגם עכשיו לא מצליח לקחת את עצמו בידיים. (כנראה פשוט לא הצלחתי להכנס לראש של גירוש מתוך הבנה והזדהות מלאה...)
לכן אתם קצת צודקות בביקורת שלכם.
- מספרים וראשי תיבות- זה בכוונה ככה. זה חייל, זה צבא. הכל טכני.
- לגבי ההשוואה- את צודקת בהחלט, התלבטתי קשות, אבל מאותה סיבה שציינת (וגם בגלל הדמות חלשת האופי של החייל) השארתי אותה.
- ולגבי הסוף שמסתיים באמצע, והחייל שתקוע בשאלת ה"למה?", שוב זה אותו עניין של לבטא אופי חלש, החייל הסמרטוט הזה שעכשיו לא יודע מה לעשות עם עצמו ונתקע לו איפשהו בין לבין...
[ליצירה]
שלום
הקטע חביב ורואים שהוא רוצה להגיד דברים יותר חשובים מבטיחות בדרכים, רק שלא קלטתי מה.
הפריע לי שהמחשבות הן של ילד, או של מפגר- שקולט את העולם בצורה כל כך ראשונית, ובכ"ז המחשבות כתובות בצורה מובנית והגיונית, מסודרת, ואפילו די מגמתית. איפה שמחת חיים, רגשות, ושאר נסיונות באמת להתחבר לנקודת המבט של הילד? (קוראים לזה הזרה- הסתכלות על העולם בדרך חדשה, מנק' מבט חדשות) סליחה על הכבדות,
וחג שמיח באמת!
[ליצירה]
חיפשתי חומר על שבת, ובמקרה ניתקלתי בשיר הזה. הדפסתי ואחרי כמה ימים אמרתי לעצמי: לא, אני לא יכולה להשאיר את זה ככה, אני חייבת להעלות את זה לתגובות... סלח לי עופ...
[ליצירה]
זהו, באמת היה מוכר לי מאיפשהו
אז זה משם?
לא נראה לי שיש בעיה לקחת משפטים מנעל (או מכל אחד אחר)...
טוב, לשים משפטים שלא מסתדרים למישי ולעדי זה באמת קצת מוגזם, אודיה. לא פסדר.
מעכשיו, שכל יוצר ישלח קודם כל את היצירה למישי בהודעוטישיות, היא תתייעץ עם עדי, ואם היא תתן אישור- יהיה אפשר להעלות אותה לשיפוטו המסור של מנחם בדרך לדף הראשי באתר. מה דעתכם?
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
ולשאלה של דנדוש
קיום העולם מקבל לגיטימציה רק מתוקף זה שיש בו יהודים (גזעני? לונורא...). עמ"י מוציא לפועל את התכלית של העולם, ורק הוא יכול לעשות את זה. לכן כל יהודי שקיים נותן יותר עוצמה וכח לעם היהודי בכלל. (שימי לב, לא קשור לבחירה שלו, יכול להיות שהוא עצמו כופר, אבל עצם זה שיש כח חזק בעולם שנקרא "עם ישראל", זה כבר מעלה). לכן כל הצלה של יהודי מחזקת את כח עמ"י, כמושג, בעולם, ומתוך זה גם את קיום העולם והדרך למגמה הסופית.
זה היה קצת בגדול, אבל נראה לי שזה הכיוון...
[ליצירה]
דנדוש ויהודית!!
קודם כל לשתיכם (שתיכן? אוי, נשמע כמו מורה ללשון... תסדרו עם זה כמו שזה, נחון?)-
מה שכתבתי על היחס בין האדם למציאות, התכוונתי רק מבחינה רוחנית (כמובן שמבחינה גשמית זה פי אלף בערך, אבל זה בכלל לא היה הנושא...). הרוח של האדם היא ענקית, יכולה להמריא, לרדת, להתפשט, למלא חללים, להגיע לכל מיני מקומות, ולהתחדש בכל פעם, לגלות יעדים חדשים, אבל... (בטון של "אבל" מכריע שכזה) זה כ"כ קטן, כ"כ מזערי, שולי, לא משפיע, ולא מתחיל לגרד מושגים של האמת המחולטת, זאת ששורפת, אובייקטיבית, לא רואה ממטר, חותכת, לא טוב או רע, רק א-מ-ת.
מצטער, עם כל הגדלות של האדם (וזה לא היה בציניות, באמת האדם הוא ענק), הוא נשרף מהאמת, היא לא סופרת אותו, זה מושגים הרבה יותר נעלים מהמציאות שמצטיירת לו בעיניים הפרטיות הקטנות שלו, המציאות החלקית שהוא רואה, כמו שהגדרתם את זה. (לא הצלחתי להבין אם אתם מסכימות עם הנקודה או לא, אז רציתי להבהיר את מה שאני חושב בנושא).
ומכאן לנקודה השניה- בטח שהאמת האובייקטיבית חשובה! עם אמת סובייקטיבית אי אפשר לחיות, זה שקר! אם יש חדר אדום, והמבט שלי ממוקד על סנטימטר כחול בפינה, ואני אומר שמבחינתי החדר כחול, זה רע מאוד! זותומרת, נחון שמבחינת נקודת המבט שלי החדר כחול, נו, מלסות, זה מה שאני רואה, אבל כן צריך להבין, לדעת, ולפעול על פי ידיעה שיש מעבר לזה, שיש פה חדר שכל כולו אדום, ואני רואה 0.001% מהחדר.
השאיפה שלנו היא לאמת האבסולוטית, האובייקטיבית, אי אפשר להכנע ולפעול במציאות על פי שקרים. מה שאנחנו פועלים בעולם (ונחזור לגודל האדם) משפיע על ה-כ-ל, כל פעולה שלנו הכי קטנה לטובה או לרעה משפיעה על המוני דברים, על כל הכיוון של העולם, ואם אדם יפעל על פי מה שנראה לו, האישי, הפרטי, הוא רק יהרוס, הוא לא רואה את כל התמונה, לפעמים הוא רואה בדיוק הפוך! האדם לא חי בוואקום- "אני אעשה מה שאני רואה, מה שאני מרגיש ובא לי, בתוך החצר הפרטית שלי". זה לא הולך ככה. כל פעולה צריכה להיות מתואמת עם התמונה הכללית...
ועכשיו רק לדנדוש-
(יהודית, את גם יכולה לקרוא, זה לא אישי נגדך :-)
לכל יהודי יש 2 נקודות עיקריות. נקודה ראשונה (והמוכרת יותר) זאת הבחירה שלו, כלומר, דברים שנובעים מהחלטה שלו- להניח תפילין, לשמור שבת, או להבדיל, לאכול חזיר עם גבינה בפיתה, ביום כיפור שחל בפסח. זאת נקודה שמשפיעה על ההתנהגות שלו בעולם הזה, וגם על הנקודות הטובות והרעות שיש לו באופן אישי בשמים, ועליהם הוא יצטרך להשפט אחרי 120. יעמידו אותו מול המאזניים, יהיה משפט עם סנגורים, קטגורים, מלאכים, שרפים, וכל החבר'ה שם למעלה, ובסוף יגידו "מוישה- אתה זכאי/חייב" (עם דגש על ה"מוישה" הפרטי).
נקודה שניה היא נקודת הסגולה שלו. לכל יהודי באשר הוא יהודי יש נקודת סגולה (ניצוץ פנימי, נשמה, חלק אלו-ה ממעל, רגש יהודי חם, כל נדרי בבית כנסת בשכונה, קדיש על האבא, אזכרה לסבא, או איך שלא תקראי לזה). לפעמים היא גלויה יותר ולפעמים היא גלויה פחות, זה תלוי בכל מיני דברים, אבל באופן כללי, יש לו "דרגת חיים" אחת מעל. כמו שיש הבדל בין צומח לחי, בין חי למדבר, ככה גם בין מדבר ליהודי. (לא, לא, תרגעו, זה לא אומר שומדבר על קשר בין גוי לבהמה ביחס ליהודי! פשוט מבחינה רוחנית, יש הבדל מהותי בין יהודי לגוי, זה הכל). את הדרגה הזאת יש לכל יהודי, בעצם היותו יהודי- לא חשוב כמה הוא התנצר, התאסלם, מצידי שיהיה האפיפיור, ושלא יאכל צ'ולנט בשבת- אם אמא שלו יהודיה, יש לו מדרגת חיים שונה, עליונה- "יהודי".
עכשיו, המושג "עם ישראל", בתור מושג, ולא בתור "מוישה, המשפחה והשכנים", או "כל תושבי ארץ ישראל", ואפילו לא "כל היהודים" ,אלא מושג רוחני נעלה, מציאות בפני עצמה, שנקרא "עם ישראל"- זאת המציאות שנועדה לקדם את העולם, "לתקן עולם במלכות ש-די", להביא אותו אל המגמה, התכלית, אחרית הימים, ימות המשיח. עצם זה שיש יהודים בעולם, שיש קיום לנצח הזה, שנקרא "עם ישראל"- הוא מועיל, משפיע, כל העולם מתקים בזכותו- כל רגע ורגע, הוא זה שמחייה את העולם. אנחנו יכולים להפוך את העולם ליותר טוב או פחות טוב בכח הבחירה שלנו, אבל את כח הסגולה לא ניתן לשנות. את הפוטנציאל העצום הזה, הכח הטמון במושג "עם ישראל", אי אפשר לשנות. יכול להיות שקיומו של מוישה שלנו מזיק מבחינה פרקטית, מעשית. הבנאדם פשוט עושה עבירות על ימין ועל שמאל, ועוד בכוונה, כדי לעשות דווקא. חבל, הוא מזיק ומקלקל את המציאות. אבל את הערך של הסגולה שלו, של האידאל שלו, של המקום שלו בכלל ישראל- את זה הוא לא יכול לפגום, והוא נותן לזה עוצמה, אם הוא רוצה ואם הוא לא רוצה. ככה זה, לא תלוי בבחירה הפרטית שלו. לכן אם אני מקיים אותו- אני עוזר לכל העולם כולו, ואם אני הורג אותו ח"ו- אני מזיק לכל העולם כולו.
אני לא אהרוג עכשיו את מוישה, נחון? לכאורה, למה לא? הרי מה זה חיים של בנאדם אחד, פרטי וקטן, מול נצח הנצחים של כל העולם כולו לאורך כל הדורות העתידים? אבל אומרים לי חז"ל- אם הרגת אותו, הרגת את כל העולם. לא, לא הצלת, רק הרסת. פגמת במושג של כלל ישראל, עם ישראל, נצח ישראל, החלשת את הכח. הסגולה של מוישה, שעזרה לנו עד עכשיו, כבר לא עוזרת לנו.
"אנו מתירים להתפלל עם העבריינים", גם להם יש חלק בעולם הבא- "ועמך כולם צדיקים, לעולם ירשו ארץ"!
[ליצירה]
ואוו!!!!!
מדהים! פשוט... אין מילים!
קודם כל זה הדמעות שעמדו לי בעיניים, לא ברור מאיזה סיבה בדיוק (העוצמה שהיתה איפשהו שם באמצע, הסוף החזק, או פשוט ההתפעלות שרק התגברה כל הזמן מהיצירה הנפלאה הזאת....).
השימוש במילים הפך פתאום לציור, תמונה, מציאות של ממש, אני... זה פשוט... אין, אין על זה!
איך את מצליחה כ"כ לגעת, בעזרת ההרמוניה הזאת של... התיאורים האלה, ש... שעוברים מקצה אחד לשני, עם עירפול מסוים, טשטוש, הכתמה, וביחד עם זה- החדות, הסימנים שחוזרים על עצמם, שזיהו לי את ההתרחשות...
אני לא יודע איך להגיד, אבל זה היה נפלא!
אה- וההרגשה לאורך כל הדרך של "אני בחיים לא אצליח לגרד את מה שהולך פה...". בהחלט כמה רמות מעל, אין מה לומר!
יופי של יצירה :-)
[ליצירה]
ענק, אחי!
וואלה, שיחקת אותה!!
ממש קרעת אותי עם היציאות האלה :-)
גם הסגנון, גם הבדיחות בין לבין, כל הפרטים הקטנים שעושים את זה, ויחד עם הכל- הביקורת החדה הזאת, על הביינישים...
פשוט עשית את זה מצויין!