דווקא יש בצילום ציוריות כזאת. גם הזוית לא רעה והפוקוס על הסכין.
מה שקצת הורס זה התאורה והזוית המעצבנת-משהו של השולחן שנראה כאילו עיקמו אותו ביחס לצילום.
אהבתי בסך הכל.
[ליצירה]
דווקא יש בצילום ציוריות כזאת. גם הזוית לא רעה והפוקוס על הסכין.
מה שקצת הורס זה התאורה והזוית המעצבנת-משהו של השולחן שנראה כאילו עיקמו אותו ביחס לצילום.
אהבתי בסך הכל.
[ליצירה]
השורה האחרונה דווקא מוצאת חן בעיני הפעם, מבחינת הכתיבה.
לכל השאר אני לא רואה טעם להתייחס. מי שמעריץ רוצחי המונים כדוגמת סטאין וסדאם ובאותה נשימה מאשים את הציונות בשטיפת מוח, אין כל תועלת בדיון ענייני איתו.
[ליצירה]
תודה לך על השיר האופטימי הזה, אני שמחה כל כך שאת מפרסמת כאן.
המשיכי כך (גם בהסתכלות החיובית, וגם בכתיבה. נהניתי מהזרימה של השיר הזה, רואים שהוא מגיע ממקום פתוח וטוב יותר)
[ליצירה]
גליה - תודה, ותאמיני לי שגם אני רציתי נעילה אופטימית יותר.
ידידה: תודה רבה על דבריך המחזקים. (אם כי, הפספוס והאשמה בשיר, יותר משהוא מתייחס לכך שלא דאגתי למלא את פורים בתוכן הוא מדבר על כך שאטמתי את עצמי מלהיות כלי לאור.וגם אלו לא הגורמים היחידים לעצבות.
ואני חושבת גם שבשביל להשליך את עצמך באופן כזה, ולסמוך על הקב"ה שיעשה בשבילך את העבודה הרוחנית צריך להיות ר' נחמן.)
אבל בכל אופן דברייך עודדו אותי עד מאד - תודה!
[ליצירה]
התחברתי רק בשביל להגיב על זה..
נפתח במובן מאליו: מצמרר, וכתוב נהדר. הדסיות אופיינית עם ניחוח אלתרמני.
ונעבור לשלב השולי והקטנוני:
נדמה שאת מוסיפה דימויים פשוט כי נראה לך שהם צריכים להיות שם.
"מהרוח
המייללת כמו עשן [עשן]
בין הקרשים שהתרככו."
זה "מובן מאליו" שלא יכול להיות שיר שואה בלי המילה עשן - אבל הדימוי כאן לא מתאים, מיותר ומבלבל.
גם ההדגשה "מתים כמוני" - לא נצרכת. הרמיזות חזקות מספיק, הרבה יותר מהבוטות.
(חיפשתי למצוא את השורות שתפסו אותי. התשובה היתה - הכל חוץ מהנ"ל.ובעיקר הבית הראשון והשביעי. )
[ליצירה]
ההתחלה נהדרת, באמת ובתמים.
ההמשך הפך להיות "סיפורי" מדי,שלא לומר "דבר תורה בשורות קצרות" - ולא שירה.
חבל לי, כי יש לשיר הזה פוטנציאל עצום בעיני.
מה דעתך?
תגובות