דווקא יש בצילום ציוריות כזאת. גם הזוית לא רעה והפוקוס על הסכין.
מה שקצת הורס זה התאורה והזוית המעצבנת-משהו של השולחן שנראה כאילו עיקמו אותו ביחס לצילום.
אהבתי בסך הכל.
[ליצירה]
דווקא יש בצילום ציוריות כזאת. גם הזוית לא רעה והפוקוס על הסכין.
מה שקצת הורס זה התאורה והזוית המעצבנת-משהו של השולחן שנראה כאילו עיקמו אותו ביחס לצילום.
אהבתי בסך הכל.
[ליצירה]
ברשותך, אתייחס לצורה של השיר:
נתחיל מהמבנה: לדעתי ראוי להוריד את הרווחים בין החרוזים, כיון שהם אינם בתים שונים. (הרי החרוז הדשני מתחיל בו"ו החיבור)
כמו כן, ההדגשה היתרה מיותרת ומציקה בעין.
עד מתי יוחזק גלעד שליט
שראש ממשלתו הפכו לפליט. --> המילה פליט לא נראית לי מתאימה.
והוריו שפופי הראש
קצה נפשם בממשלה שנדה בראש. --> בדר"כ לא חורזים מילה בעצמה.
משהו מכיר במילה אחריות?
האם אחד כזה ישא באחריות?.-->כנ"ל.
ושב גלעד לגבול ארצו-->שורה טובה.
והנותרים אנשי חמאס אשר שרצו.-->לא הבנתי את השורה האחרונה.
[ליצירה]
אכן יש משהו מאולץ בחיבור בין הקטעים, אך לא הייתי ממהרת לנתק ביניהם. אפשר שהרחבה והעמקה של הסיפור תוכל להפוך את החיבור לטבעי יותר. כרגע יש לסיפור הזה מסר נהדר, אך הוא מועבר בצורה חדה מדי, יותר מדי מוגשת על כפית לקורא.
אם הסיפור יתפוס יותר נפח, ואם תמנעי מאמירות מפורשות כגון "הוא לא רוצה למות" אלא תתני לקורא להרגיש את הניגודים והמסרים בעצמו מתוך הסיפור, נדמה לי שהסיפור יהיה טוב יותר.
אני חושבת שיש כאן הבטחה.:)
תגובות