בית הכנסת
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תמונה הבאה... תרכיבי משקפיים. קצת קשה לראות ככה מה רואים משם [ליצירה]
- [ליצירה] אה, א. הרעיון מעולה. ב. אני, אישית, נזקקתי לתגובות בשביל להבין מה. ג. זה רעיון מעולה לפרויקט: כל אחת תצלם את בית הכנסת שלה מ'הצד השני'. זה יכול לצאת ממש מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] לדעתי מעט יותר פוקוס, אבל ששומר על הטשטוש היה מוסיף. כי ככה אפשר לקחת כל קשקוש-טושטש והוא יבטה משהו. פה זה בכלל לא קשקוש (לא קרוב לזה בכלל) [ליצירה]
- [ליצירה] ערוגה, אני לא מסכימה איתך. אני חושבת שיש בתמונה הזו אמירה, ולכן פרסמתי אותה. זו הסיבה שקראתי לה בית כנסת ולא שוק או סלון, כי בתור שוק או סלון באמת אין בה משמעות. ולא הבנתי מה אמרת בקשר לפוקוס - אם היה פוקוס היא לא היתה טובה, ובלי פוקוס היא לא מצדיקה את עצמה. מה יותר גרוע? [ליצירה]
- [ליצירה] ערוגה- חלק בלתי נפרד מהתמונה זה השם שלה. כל הרעיון זה שאם היא היתה קוראת לזה סלון זה היה סלון. אבל היא החליטה לקרוא לזה 'בית כנסת' וזה חלק מהייחוד של היצירה. זה מוסיף לה משהו. קחי לדוגמא את הסידרה של סתיו- היא יכלה לקרוא לה 'משפך', 'ברז של אמבטיה', וכל שאר הדברים שמצולמים, אבל בשם שהיא נתנה לזה היא בעצם הכפילה את הערך של היצירה. אותו דבר כאן. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא סובלת וילונות תחרה. התמונה הזו מעולה, לדעתי. רק חבל שאין מספיק מיקוד בוילון. זה דווקא יפה שהשאר מטושטש, גם האור על רהיטי העץ טוב בעיני. חסר פה מיקוד, חסרה פה בהירות לגבי הוילון הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] אז ככה זה נראה מהצד השני? [ליצירה]
- [ליצירה] וואו וואו וואו!!!!! ממש ממש אהבתי.. זכרונות מבית אבא. אם הבד הרקום בצד שמאל היה קצת יותר חד ומואר זה היה אפילו יותר טוב אבל עדיין אהבתי ממש! [ליצירה]
- [ליצירה] בניגוד לקודמי, אני לא חושבת שאם היה פוקוס התמונה הייתה יותר טובה, אני חושבת שבלי פוקוס התמונה לא ברורה מספיק ולא מצדיקה את עצמה. באותה מידה יכולת לקרוא לזה "סלון" "בית חולים" או "שוק". וחבל. [ליצירה]
- [ליצירה] יכול להיות שאנחנו מדברות על פרקים שונים?... ("ושקדת עלי שוב" שלח אותי אל "שוקד אני על דברי לעשותו" - שמתייחס לגלות.) [ליצירה]
- [ליצירה] החל מרגע זה, אני שמה עלייך עין. שתדעי. (וזה, בתרגום סימולטני מניצנית לעברית: הכתיבה שלך מוצאת חן בעיני) [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאן כמה נקודות ששבו את ליבי: התפילות המהוססות, שאת לא יודעת באמת איך להתפלל, והפחד לאבד את היכולת לאהוב. לא הבנתי למה נצרך החיתוך לאחר "הפשוטות", וגם מפריעים לי מעברי המשלב. ("שלא ברור.." מרגיש לי כמו שפה דבורה, לעומת "השלכתי תקוותי" הפיוטי.) באופן כללי, אותו "איש אחד" מרגיש לי טפל לשיר, כאילו הכרחת אותו להיות הנושא כשזה בכלל לא הוא, אלא אותן נקודות תפילה, חולשה ופחד. [ליצירה]
- [ליצירה] האמת היא שהצלחת לגרום לי לחייך עם הבעלת בית הסתומה הזו... ורק אחר כך נסחפתי לתוך הכאב של הסיפור הזה. אהבתי את הדימוי לכדור שנורה מאקדח. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] כמו אגרוף לבטן. בדיוק כשניסיתי לברוח מלחשוב על כל זה, על כל העיוות והרשע שאין לי כוחות להתמודד איתם אפילו במחשבה.... (אבל זה טוב. מישהו צריך לצעוק, כשהאחרים כבר צרודים) [ליצירה]
- [ליצירה] חוזרת לפה אחרי שנים... ומחייכת שוב. פשוט סיפור מתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] שלוש השורות הראשונות מצוינות. נהניתי מהטון מלא הפאתוס שמסתיר מאחוריו חיוך ציני. את הבית השני אני חוששת שלא הבנתי. מה פשר המילה "אגוע"? [ליצירה]
- [ליצירה] חבל שנגמר כל כך מהר... מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] לפני יומיים, כשבאתי לנחם, אחותו הזכירה את השיר הזה שלו..ואז פשוט ישבנו והעלינו זכרונות מכל הבדיחות שלו. ובאמת, אי אפשר להיזכר ביונדב בלי לחייך. ולבכות. השם יקום דמו. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. (והמילה היא ארספואטיקה, אם כי אני לא בטוחה שמה שכתבתי עונה על ההגדרה לארספואטיקה) [ליצירה]
תגובות