הנה משהו אירוני (כן, אני יודעת.. "תהיי פשוטה", אבל תמיד אמרתי לך שלא תוכלי לשנות אותי). לערב לימוד לזכרך הגעתי בטרמפ. הוא עצר לי בצומת, בדיוק באותה הצומת. בהיתי בעמוד הנושא את מספרי האוטובוסים, פתאום לא זכרתי איזה מהם גרם למותך. "את יורדת או לא? עוד שניה מתחלף לי הרמזור!" ומה אגיד לו? שאני מפחדת? שבכל פעם שחלפתי כאן בשנה האחרונה חלף בי רעד? ואיך אוכל ממש לדרוך במקום בו היית מוטלת את. מי יודע כמה זמן. אמרו לי שזה היה מהיר, שלא הספקת להרגיש את קור האספלט. שמחתי על כך, תמיד היית בחורה של חום.
הרבה דברים הפכו לשלך בינתיים. השיר שאהבת לרקוד במוצ"שים, אימרות שנהגת לצטט. הרבה דברים ביקשו להיות שייכים אלייך, ונתתי להם. הבנתי אותם.
מדי פעם צצים משפטים.. "סבתא שלי אומרת שאני נראית גויה".. את? צדיקת יסוד עולם. ואולי זו הסיבה שמאז לכתך התערערו אצלי כל היסודות.
חזרתי עכשיו ממלווה מלכה מקסים. היו הר´ אלון, הר´ דרוקמן, ניגונים.. נוכחותך צרמה לי. לא מתאים לך להופיע כהספד. בטח שלא בערב עם ניחוח חסידי כמו שאהבת.
נתקלתי בהרבה אורות. אחת חיבקה אותי חזק, שני מלמל ברכת המזון עם דמעות בעיניו, שלישית שרה בקולי קולות מתוך תקווה שתשמעי כמה היא מנסה להיות שמחה בשבילך, בשביל עם ישראל. אבל אף אחד מהאורות האלו לא סינוור אותי כמו שלך. את היית אמיתית. ואולי המציאות שלנו לא יכלה להכיל אותך .
אל תסתכלי עכשיו.. כמה דמעות חצופות נמלטו. זה לא בגללך, זה בגלל חסרונך. התבונני בנו רק כשאנחנו שמחים, שנשמתך לא תתעצב . הצביעי עלינו לקב"ה, ספרי לו כי אנו ראויים לגאולה,כי למדנו ממך לראות את השגחתו בכל. אם יקשיב למישהו, זה יהיה לך.
אדווה.. אני מאשימה, בוכה, כופרת, מאמינה, מתנתקת, מתקרבת, תוהה, לומדת , שרה, משתדלת, מקווה, מתגעגעת. כ"כ מתגעגעת..
תגובות