היא ידעה שזה חסר סיכוי. עומדת לבד, 3 בלילה, בסוף העולם- מחכה לו. שייקח אותה מכאן. הרי גם אם תעבור מכונית, מי יעצור לבחורה בחצאית? שניה אח"כ נעצר לידה ג'יפ. כסוף. הוא הוציא ראש מלא תלתלים מהחלון ושאל לאן היא צריכה. כמובן שהוא צריך בכל מקרה להגיע לאותו המקום בדיוק. היא עולה. הוא מנסה לדבר איתה, להבין איך זה קרה. היא עונה תשובות קצרות, לא מחייבות, מסקרנות. הוא שואל אם היא בסדר, היא שותקת. הוא נותן בה מבט ארוך, והיא עונה- ב"ה. הוא הרי לא יבין שהמשמעות יכולה להיות גם הפוכה. הוא שואל אם היא רוצה לשמוע מוזיקה, היא אומרת שלא אכפת. כמה דקות של שקט והוא עוצר את הג'יפ בצד בחריקה איומה, אומר שעד שלא תספר לו מה קרה, הם נשארים שם! היא מתכווצת במקום, מדמיינת סצינות אונס שראתה בטלוויזיה. הוא רחוק ממנה ואפילו לא מנסה להתקרב. מסביר לה שאין לו שום כוונה לגעת בה, יש לו חברה שהוא אוהב ומחכה לו בבית, אבל הוא לא יכול לסבול... וכאן הוא משתתק. היא מסתכלת עליו בשאלה, והוא מגמגם קצת, לא יודע להגדיר. טוען שהיא אחת מהאנשים האלה, את יודעת, אלה שאין להם שקט נפשי, שכל הזמן חושבים ושואלים ומנתחים כל דבר. אלה שמסתובבים עם המבט הזה בעיניים, בדיוק זה שיש עלייך עכשיו. והדבר הזה.. זה עוטף אותם כמו הילה, אבל הוא לא בטוח שזה דבר טוב כמו הילה רוחנית. והוא מסוג האנשים שיכולים לראות את ההילה הזאת, ואין הרבה כמוהו בעולם, שתדעי. רוב האנשים יכולים לעבור דרכך ולא לשים לב לכלום, הם אפילו יקנו את הצחוק המזויף ויאמינו לחיוך. אבל אותי זה משגע... והוא לוקח נשימה ומסתכל קדימה על הכביש. כמה שניות של שקט, והוא מתנצל- מקווה שלא הפחדתי אותך. הוא מניע את האוטו וממשיך על 160. כל הדרך היא שתקה, כשהוריד אותה- לילה טוב. מתיישבת על הריצפה, בדיוק בנקודה בה ירדה מהגיפ, ומחכה לו, שייקח אותה מכאן.