נראה לי שנפלאית ענתה לך על זה שתי יצירות מתחת לא?
(טוב, טוב, די להיות רווקה צינית, זה מקסים, המשפט הזה שלך, באמת. קשה לי להאמין שהוא יצליח להשאיר משהי אדישה)
[ליצירה]
נראה לי שנפלאית ענתה לך על זה שתי יצירות מתחת לא?
(טוב, טוב, די להיות רווקה צינית, זה מקסים, המשפט הזה שלך, באמת. קשה לי להאמין שהוא יצליח להשאיר משהי אדישה)
[ליצירה]
הציץ
אתה כל כך צודק. גם בעיניי השורה הזו מעט מקלקלת את השורה, ולכן לאחרונה שיניתי אותה כשפרסמתי את השיר במקום אחר. כאן, אחרי חמש שנים שהמילים שקועות במקומן, נראה לי מיותר להתחיל ולהזיז אותן.
אכן, האכלה בכפית.
[ליצירה]
תגובה לתגובות
חתלתול - ראשית כל, נראה לי שכדאי לפתוח כאן ז'אנר ספרותי נוסף שייקרא "תגובות", כדי שלא תצטרך להעליב סיפורים על ידי תגובות שכתובות יפה יותר מהיצירה עצמה. אויש, אני מקווה שמבינים שזו היתה מחמאה.
ובאשר לדבריך ולדברי אסופית - גם אני לא מזדהה עם גישה כזו ומוצא בה אגואיזם. אבל מי אמר שאני צריך להזדהות עם דמויות בסיפורים שלי? אני מציב אותן כאן במסדר, ואתם, רס"רים יקרים, מי בשפמו ומי בלעדיו, רשאים לחרוץ את דינן.
[ליצירה]
טעות בידך
לא, ידידי, אתה טועה. את ההשראה לא קיבלה רחל מההרים ומהכנרת, אלא מהגעגועים אליהם. הרקע לשירים הוא בעיקר חדר מתפורר בבית חולים, הו, כמה לא מרנין.
(ועיין בשירי 'קינת רחל', שם, שם)
[ליצירה]
לזר
אתה בהחלט מובן.
אבל זה מה שיפה בעיניי בעולם הסיפורים. כבלי המשיכה אינם קיימים כאן, ואנו רשאים לעוף כאוות נפשנו. לא במשוגעים עסקינן? מדוע? אנשים נורמליים יש לנו מספיק בחיים הסובבים אותנו. בשביל זה אין צורך ליצור.
ובעזרת אותם משוגעים אנו יכולים גם להבין, אם נסיר את ההקצנות, מה לא בסדר בחיים שלנו.
תגובות