[ליצירה]
איזה יופי את כותבת. זורם, כואב, לא רגשני אבל מרגש. היה ברור לי שהסיום לא הולך להיות אמריקאי, וטוב שכך. בכל זאת איפשהו קיוויתי שישאר לפחות פתח תקווה...
(ומזל שלא שלחת לי את זה לפני המבחן, זה לוקח זמן לא מבוטל לקרוא סיפור כזה פעמיים, ומעורר רגשות, שזה לא בריא למבחנים.)
[ליצירה]
רות סוף הדרך
אפשר לקרוא לזה סיפור נגד התנתקות....
זה כתוב מצויין, ממש ללא רבב, ועצוב כדבעי.
הקטע של פיברוק התמונות לסבתא ממש מצמרר
וטוב שאין סוף הוליוודי של חתונה עם המוכר.
ובכל זאת- מחכה לסיפורים שמחים.
[ליצירה]
...
היי, ביבל...
ממ..
בהתחלה הפריע לי קצת שלקחת נושא שהוא לכאורה כ"כ לעוס...
אבל.. עשית את זה ממש ברגישות, ויפה..
אהבתי את הכתיבה הלא כרונולוגית, ואת סגירת המעגל בסוף.
רק.. לדעתי, פשוט התבקש שהמשפט האחרון יתייחס ל"חמודה". לא יודעת...
[ליצירה]
פגשתי אותה שוב היום,
במקרה, במרכז העיר.
היא שאלה אותי אם נתראה בחתונה של איילה (ש.ב., זו מ"געגועים") ואמרתי שבטח,
היא אמרה שהם יגיעו רק לחופה, כי זה עדיין קשה.
אחרי שנתיים וכמה חודשים, זה עדיין קשה, להישאר אחרי החופה של איילה, חברה טובה של אסתר שלעולם לא תזכה בעצמה.
[ליצירה]
ויי ויי ויי, איסה יופייי!
(זה היה בקול של ספתא מרוקאית, סתם כי בא לי)
ממש ממי.
(זה כבר היה סתם בקול רגיל)
ותמיד לאנשים יש תלונות על היומולדת שלהם, מ'לשות...
[ליצירה]
ואוו.
מעולה, מעולה. ממש. וסליחה שלקח לי כל כך הרבה זמן. לא חושבת שהייתי שמה את זה תחת "שירה", יותר מונולוג או קטע, אבל זה עניין טכני בלבד. כלכבוד, לא רציתי שיגמר.