כשאעמוד תחת חופה,
ואומר "אם אשכחך תשכח ימיני" –
לא רק ירושלים תעמוד לנגד עיניי
(לך, בת גילי, בת חופתי)
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] קראתי ויצא לי משו כמו: אוה! עם פה פעור של בנאדם שמתנמס.. :) האושר. [ליצירה]
- [ליצירה] חייכתני... מזל טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] למה כולם מתחתנים פה? זה לא פייר! בכל אופן, שיהיה לך המון מזל טוב וכו' [ליצירה]
- [ליצירה] איזה כיף לך. |ירוק מקנאה| בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] וואיי! איזה יופי של משפט...יופי של אהבה :) אני שמחה בשבילך, מזל טוב!!! =) [ליצירה]
- [ליצירה] מזל טוב! חמוד :) [ליצירה]
- [ליצירה] אבל זה בדיוק הרעיון. כלומר, ההנחה היא שמה שמעניין אותך ושעומד נגד עינייך זו בת גילך, אהובתך , או ווטאבר. לכן מבקשים שלרגע קטנטן אחד תשים אותה בצד ותעלה את ירושלים על ראש שמחתך. אז אם אתה כותב שבאותו רגע, אתה בעצם לא תעלה את ירושלים על ראש שמחתך - אזי, מה הועילו חכמים בתקנתם?! [ליצירה]
- [ליצירה] כרגיל.. ממיס את לבבותינו (רווקות! שילטו בעצמכן!) ואולי זו הכנות הנדירה בך שתמיד נוגעת. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט מדהים.. זה ממש ממש חמוד. (וגם נכון...) [ליצירה]
- [ליצירה] מה שיפה בשבועה הזו, שהיא יכולה להאמר גם ביום חופתו וגם ביום חופתה... [ליצירה]
- [ליצירה] אם לא אגיב, זה יהיה רק מתוך קנאה. וקנאה צריך לשבר. מקסים! קסום! כך צריך לחיות, לטעום ולרוות! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי... קודם כל לפתחיה (כדי שהשורה הזו תופיע בעמוד הראשי) - עשה לכולנו טובה וחסוך מאתנו הערות שאינן לעניין. אהבתי במיוחד את ההתפרצות באמצע כל בית (אם קראתי נכון), שדועכת שורה לאחר מכן. בדיוק כמו התחושה המתוארת בשיר. שילוב נהדר בין תוכן וצורה. [ליצירה]
- [ליצירה] לאורי היקר... התנסחתי בצורה ממש גרועה. אני מסכים - יותר ממסכים - שהכאב הוא אחד המנועים החזקים של הכתיבה, ובלעדיו יצירות רבות לא היו באות אל העולם אלא נשארות בעולם נשמותיהם של השירים. כל שביקשתי לומר הוא: המקרה הזה כל כך כואב, שקיוויתי שאף אחד לא יכתוב עליו, כדי שלא אצטרך לחשוב על הכאב הזה, שהוא גדול מכפי הבנתי. ולך, חיפושיה - השיר שלך יפהפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, לא קיוויתי, כל כך קיוויתי, שאיש מהכותבים לא יהין לגרור אותנו אל תוך זה. כי זה כאב שאיננו מבינים, שלשווא ננסה לטעון כי אנו מזדהים עמו. [ליצירה]
- [ליצירה] שוב אתם כלום לא חשוב, כלום לא עוזר כשעמירם והממזר איש ברעו רוצים לסנוט בחרוזים בלי מנגינות אולי במקום סתם לדקלם ומהשיר להתעלם למדוני משהו מסעיר על המסרים אשר בשיר? ולעמדתי שלי: אורי - ממש אהבתי את המשקל. מורכב ועדיין מצלצל נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] אני דווקא לא מכיר יעקב ואילנית ובכל זאת אני חושב שזה יפה ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] תהייה: את חושבת שזו מחלה מדבקת? [ליצירה]
- [ליצירה] מבחן התוצאה אם שתיהן בסופו של יום מדוכאות ובעיקר בודדות - מה ההבדל הגדול בין כותבת המכתב לבין הנמענת שלו? האם בחורה יפהפייה שבשל זווית מסוימת באישיותה משליכה מעל פניה את כל הבחורים - היא יותר מאושרת מרעותה המושלכת? אולי יש לה חוויית שליטה חזקה יותר, אך לא מעבר לכך. [ליצירה]
- [ליצירה] לטובי במיוחד שהילדים יעצמו עיניים... אל תבינו לא נכון, אני נגד יצירות פרובוקטיביות. אבל במקרה שלפנינו, זה יצא כל כך טהור... וגם נוטע תקוות: לפעמים אנחנו מסתכלים 'עליהם', על המבוגרים-עם-הילדים, כאילו אבדה מהם לחלוחית החיים. וכשאני רואה יצירה כמו זו, אני מסוגל להאמין שלא נגזר עלי להפוך לאחד 'מהם', כי יש גם אחרים (ואולי כולם?). תודה, אורנה. תבורכי [ליצירה]
- [ליצירה] רק להבהיר - השיר נהדר כפי שהוא, גם מבחינת המשקל. ההערה שלי היתה רלוונטית רק אם את מאלה המכורים לפרפקציוניזם. [ליצירה]
תגובות