אין ספק כי זוהי יצירה דגולה ומומלצת.
כאמור, מוטיב הטוריה משמש מוטיב מרכזי בשיר, והוא מסמל את האידאולוגיה האינדיבידואלית הסוציאל-קומוניסטית שהאני השר מיצג.
המכוש, כהד לטוריה, מחזק את עניין המוטיב.
כמו-כן, דרכי העיצוב היחודיות תורמות להעברת המסר באופן תת-מודע. השיר כולו (וכן כל שיריו של המשורר הדגול הזה), כתוב בסגנון אפוריסטי.
בבית הראשון ניתן לראות סתירה לכאורה, שבאה להדגיש את דרכו המיוחדת של האני השר. "עם טוריה ביד / נצא אל הקרב" - האבסורדיות שבציאה לקרב עם טוריה, ממחישה לנו את שאיפתו של האני השר ואת דחפו העז לצאת לקרב, לא משנה עם מה - אפילו טוריה.
בבית השני האני השר מנסה לפלס (בעזרת הטוריה) את דרכו אל האופק - דבר רחוק, חלומי, לא ברור. לפיכך, גם הכותב עצמו לא מבין לאן הוא בדיוק מתפלס לו, אבל העיקר שהטוריה ביד.
בשיר ישנם הרמזים למובאות ספרותיות או מקראיות, המעשירות את השיר באסוציאציות ורעיונות.
הבית הראשון מרמז בבירור לפסוק מישעיהו ב' (וגם ממיכה): "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (או בגרסת מיכה: "וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה") הפסוק מדבר על הפיכת כלי המלחמה לכלי עבודת אדמה, תהליך שיתרחש באחרית הימים, כאשר לא תהיינה מלחמות. כפי שציינה פרופ' רונית רייטר, המשורר מציג גישה הפוכה מהפסוקים הנ"ל, גישה המובאת באחד מספרי הנביאים, אם אינני טועה איפושהו בתרי-עשר. אשמח אם מישהו יביא מקור. הנביא עליו אני מדברת, אומר לעם לכתת את חניתותיהם ומזמרותיהם, ולהכין מהם כלי מלחמה, כי לא נותרו מספיק כלי מלחמה ויש להלחם גם בעזרת טוריות (או המתכת שממנה עשויות הטוריות).
הרמזים נוספים נמצאים בשורות האחרונות: "עם הלמות מקבת, / העתיד ייצב!". המילה "מקבת" מקשרת אותנו ישירות ליצירתו המפורסמת של שייקספיר, ואף המילה "הלמות" מזכירה במצלולה את המילה "המלט". שורה זו מכוונת את הקורא אל המונולוג המפורסם, "להיות או לא להיות", העוסק בשאלת החיים: האם כדאי להתאבד, או שמא מוטב לחיות בזבל. על שאלה זו עונה המשורר: "העתיד ייצב!". אמנם עכשיו הכל מעורפל, הדרך עוד לא ברורה (עיין בפרשנותי על המילים "לעבר האופק, / נפלס דרך"), אך בעתיד - הכל ייצב.
לפיכך, המסקנה הנעלה שאליה מגיע האני השר לאחר התהליך שהוא עובר במהלך השיר, היא שיש לחיות בזבל.
קדימה; אל העתיד!
לפחי - האשפה, נצעודה!
אני, כמובן, לוקחת את מקצועי ברצינות, וכל מבקר ספרותי הראוי להתכנות כך, חייב להיות משועמם אך משקיען.
את מוזמנת לקרוא את שאר תגובותי על יצירתו הענפה של שמואל. (דרך א': להכנס ללינק "תגובות היוצרים" אשר בצד שמאל, ושם לחפש את שמי. דרך ב': למצוא בתוך שיריו של שמואל, שירים שהגבתי עליהם).
בברכת עם הטוריה - נלחומה; בקרב!
נמישה.
שוב "נניפה"
שוב "עתיד"
שוב "אופק"
ושוב "קרב".
אבל ה"טוריה" זה באמת חידוש מרענן! (או שמא פספסתי שיר אחד?)
דרך אגב, אם כבר יוצאים לקרב, למה לא לקחת כלי נשק נורמלים?
[ליצירה]
ביקורת ספרותית.
אין ספק כי זוהי יצירה דגולה ומומלצת.
כאמור, מוטיב הטוריה משמש מוטיב מרכזי בשיר, והוא מסמל את האידאולוגיה האינדיבידואלית הסוציאל-קומוניסטית שהאני השר מיצג.
המכוש, כהד לטוריה, מחזק את עניין המוטיב.
כמו-כן, דרכי העיצוב היחודיות תורמות להעברת המסר באופן תת-מודע. השיר כולו (וכן כל שיריו של המשורר הדגול הזה), כתוב בסגנון אפוריסטי.
בבית הראשון ניתן לראות סתירה לכאורה, שבאה להדגיש את דרכו המיוחדת של האני השר. "עם טוריה ביד / נצא אל הקרב" - האבסורדיות שבציאה לקרב עם טוריה, ממחישה לנו את שאיפתו של האני השר ואת דחפו העז לצאת לקרב, לא משנה עם מה - אפילו טוריה.
בבית השני האני השר מנסה לפלס (בעזרת הטוריה) את דרכו אל האופק - דבר רחוק, חלומי, לא ברור. לפיכך, גם הכותב עצמו לא מבין לאן הוא בדיוק מתפלס לו, אבל העיקר שהטוריה ביד.
בשיר ישנם הרמזים למובאות ספרותיות או מקראיות, המעשירות את השיר באסוציאציות ורעיונות.
הבית הראשון מרמז בבירור לפסוק מישעיהו ב' (וגם ממיכה): "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (או בגרסת מיכה: "וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה") הפסוק מדבר על הפיכת כלי המלחמה לכלי עבודת אדמה, תהליך שיתרחש באחרית הימים, כאשר לא תהיינה מלחמות. כפי שציינה פרופ' רונית רייטר, המשורר מציג גישה הפוכה מהפסוקים הנ"ל, גישה המובאת באחד מספרי הנביאים, אם אינני טועה איפושהו בתרי-עשר. אשמח אם מישהו יביא מקור. הנביא עליו אני מדברת, אומר לעם לכתת את חניתותיהם ומזמרותיהם, ולהכין מהם כלי מלחמה, כי לא נותרו מספיק כלי מלחמה ויש להלחם גם בעזרת טוריות (או המתכת שממנה עשויות הטוריות).
הרמזים נוספים נמצאים בשורות האחרונות: "עם הלמות מקבת, / העתיד ייצב!". המילה "מקבת" מקשרת אותנו ישירות ליצירתו המפורסמת של שייקספיר, ואף המילה "הלמות" מזכירה במצלולה את המילה "המלט". שורה זו מכוונת את הקורא אל המונולוג המפורסם, "להיות או לא להיות", העוסק בשאלת החיים: האם כדאי להתאבד, או שמא מוטב לחיות בזבל. על שאלה זו עונה המשורר: "העתיד ייצב!". אמנם עכשיו הכל מעורפל, הדרך עוד לא ברורה (עיין בפרשנותי על המילים "לעבר האופק, / נפלס דרך"), אך בעתיד - הכל ייצב.
לפיכך, המסקנה הנעלה שאליה מגיע האני השר לאחר התהליך שהוא עובר במהלך השיר, היא שיש לחיות בזבל.
קדימה; אל העתיד!
לפחי - האשפה, נצעודה!
[ליצירה]
רוב תודות לך, נשמת
אני, כמובן, לוקחת את מקצועי ברצינות, וכל מבקר ספרותי הראוי להתכנות כך, חייב להיות משועמם אך משקיען.
את מוזמנת לקרוא את שאר תגובותי על יצירתו הענפה של שמואל. (דרך א': להכנס ללינק "תגובות היוצרים" אשר בצד שמאל, ושם לחפש את שמי. דרך ב': למצוא בתוך שיריו של שמואל, שירים שהגבתי עליהם).
בברכת עם הטוריה - נלחומה; בקרב!
נמישה.
[ליצירה]
ובכן!
העניין הוא, כי אינני מתכוון לומר, שאת העוגה צריכים לחלק בין אנשים, מבלי שהם יתרמו לאפייתה.
לדעתי, על כל אחד ליצור, על פי כישוריו ומצבו הבריאותי. העניין הוא, שבשיטה הקפיטליסטית; כמו כן, בצורה מעווותת של סוציאליזם, אין אפשרות, ליצור תנאיים, שיאפשרו לכל אדם, להוות חלק בכוח היצרני של ארצו או יישובו. בחברה קפיטליסטית, נהוג שהמעסיקים מקבלים לעבודה, רק מי שמתאים להם ושהם זקוקים לו לעבודה זו או אחרת. במילים יותר פשוטות, העובד בארץ קפיטליסטית, הנו כלי - שרת בידי המעסיק שלו; איזה מין בורג שמתי שלא צריכים אותו, יכולים לברגו ולזורקו למזבלא.
לכן, כדי שכל אחד ירגיש, שהוא תורם ומקבל בתמורה לכך, יש ליצור מקומות עבודה לכולם; ושלא יישאר אדם, שלא הצליחו לספק לא מקום עבודה בהתאם לכישוריו ויכולותיו.
דבר שני, אל נשכח, שרוב הכסף שנלקח היום מהעם, מועבר לפיתוח התנחלויות ולחיזוק מערכות אבטחה סביבן, כולל הקמת גדר ההפרדה, שעוד כמה שנים, ויתברר, כי לא היה שום צורך בהקמתה. הרי, הגדר הזו, חורגת בקילומטרים לא מעטים, מהתוואי של הקו - הירוק.
בינתיים, זהו!
[ליצירה]
למתעבת יצירתי דלעיל
שימעי, גברתי המתעבת! את יכולה לתעב כרצונך וכנפשך, לא רק את השיר שכתבתי על תוכניתו של ביניהו, אלא אף אותי באופן אישי.
אולם, התיעוב שאת מתעבת אותי, לא יעזור לך, בניסיונותיך להתחמק מהצדק והנכונות, שבדברי יצירתי הנ"ל וכל יתר יצירותיי.
הקומוניסטים, עוד חזור יחזרו לשלוט בעולם; אפילו, אם זה לא יקרה במקומות שבהם כבר היה שלטון קומוניסטי, אז זה יקרה במקומות רבים ומרובים נוספים, כמו למשל, באמריקה הדרומית או בכל מקום אחר בעולם.
דבר נוסף. אין לי ספק, שקומוניסטים מודרניים, יידעו ללמוד לקח, מהשגיאות של המשטרים הקומוניסטיים במזרח - אירופה, ושמישטרים קומוניסטיים שיקומו בעתיד, יהיו הרבה יותר טובים ותקינים.
בברכה!
[ליצירה]
אתם מעוותים את משמעות השיר
אל תנסו אתם להכניס לתגובותיכם ליצירתי הנ"ל, נימה אנטי-ערבית! במילים על הנאציזם האירופי, כוונתי קודם-כל, ליחסה של אירופה למדינות העולם השלישי, בתקופה, כאשר עדיין היו קולוניות אירופיות, שאגב-אורחא, ישראל כל-כך סייע לאירופה לדכא אותן.
[ליצירה]
לכל מבקרי - השקפותיי הכלכליות
רצוני, לומר שוב ושוב, כי המאבק, שאוכלוסיות שונות בארץ, מנהלות כנגד הגזירות הכלכליות של הממשלה, הנו מאבק צודק.
וההשקפות שלי בעניין זה, גם הן צודקות ומבוססות על מדע מרקסיסטי - לנינאי, שאני אישית, מזה די הרבה שנים,נאמן לו.
לכן, אל תחשבי, כי מצצתי מהאצבע, את הדברים שבשמם אני מדבר. ולגבי הטענות, שכביכול הדעות מסוג דעותיי עברו מהעולם, אז עובדה, שיותר ויותר אנשים, מתחילים לגלות התעניינות מחודשת ברעיון הקומוניסטי, כמובן תוך למידת לקח מהעיוותים שקרו בתקופה הסובייטית.
ותאמיני לי גברת בערוגה, יעבור מעט מאוד זמן, ותביני, כי הרי צדקתי!
ירושלמי
[ליצירה]
לליאורה
עם החלק הראשון של תגובתך, אני מסכים בהחלט; אולם, לגבי חלקה השני, אני רוצה לומר, שא)לא כל הפלסטינים מעוניינים בהשמדתנו. דבר שני, יש להבין, שאנחנו בעצמנו, נושאים באשמה על יחסו של העולם הערבי לישראל. אנחנו גירשנו אותם ב-48; אנחנו מפלים אותם בגלל יהיותם פלסטינים; אנחנו מתעקשים על המשך הכיבוש.
אז אם מישהו צריך להכות על חטא, אז אנחנו צריכים לעשות כן ראשונים.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
לגבי סלון מזל
בסלון מזל, לא יצא לי להיות ביום העצמאות, אולם, יום קודם לכן, בערב יום הזיכרון, הייתי בטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי במועדון הגדה השמאלית בתל - אביב, שהייתי בין מארגניו; ושם, אכן קראתי משיריי לזכר קורבנות משני הצדדים.
[ליצירה]
למישהי
תשמעי, מישהי! ראשית - כל, דרישתי אלייך, להתנצל לפניי ולהודות בכך, שאני אכן יודע לכתוב נכון.
לגבי: זעקי, אז בספרות בדרך - כלל, לא רק מותר אלא אף רצוי להשתמש בכתיב מלא של המילים, את זה ביררתי אצל אנשי ספרות מנוסים וידועי שם לא פחות ממני. ובכלל, אבקש מכלל גולשי האתר, להזהר ביותר, מלערער על אופן כתיבתי את שירים.
מהנהלתהאתר, ביקשתי עוד באי - מייל מאתמול, למחוק כל תגובה שמטילה בספק, את נכונות כתיבתי את שיריי.
ראשית - כל, תלמדי בורה אחת שכמותך, איך כותבים שירה אמיתית.
[ליצירה]
-
שאף אחד, לא יאמין לסיפורי בדים, שכאילו דוקטור קיילי התאבד! הרי, אף שירות הביטחון בעולם, איננו מעוניין להודות בכך, שהוא זה שחיסל איש זה או אחר.
לדעתי, דר' קיילי, נפל קורבן של מכונת מזימותיו של מי איי 5 - השב"כ של בריטניה. ולכך ללא ספק, יהיו עוד לא מעט הוכחות; עדויות ופרשנויות.
[ליצירה]
הנה, על הוא דיבר!
דוד המלך, דיבר על חלקים נכבדים מהעלייה של שנות ה - 90, שבהם בכוונתי להילחם עד חורמה. אלה כלבים ומוצצי דם, שבאו הנה, כנחיל של מזיקים ונחשי - אֶרֶס, מתוך מטרה, למצוץ מיצים, מאחדים כמוני, שהצליחו להתקדם ושימים כלילות פעילים, במישור הציבורי.
בעלייה של שנות ה - 90, אני מתכוון להילחם בכל הכלים שיעמדו לרשותי. הם האויב, שאני כמו דוד המלך, לפני שלושת אלפים שנה: ארדוף אותו עד שהשיגו.
בברכת המהפכה האנטי - עולים!
תגובות