[ליצירה]
מקסים
מקסים,
מעביר טוב את תחושת הצפיה ומיד לאחריה- השינוי.
לא אהבתי שהשפה מליצית מדי, מעט מרוחקת. זה נותן תחושה משתדלת מדי, לא אמיתית.
עם זאת- הרגש בהחלט משכנע באמיתיותו.
זה שיר אירוסין?
(ה"מזל טוב" עומד על קצה הלשון. לשחרר אותו?)
[ליצירה]
היום, רק היום
לחיות את הרגע במילואו, מתוך אומץ, בלי פחד ובשקט פנימי, ככה להצמיח את השפע מתוך אופטימיות ואהבה.
נעם, זה רגיש מאד, ונגע בי ביותר. תודה.
כּנרת
[ליצירה]
במסגרת המחקר שלי...
אני חושב שאם הדברים בסיפור לא ריגשו אותו, אולי הוא לא אמור להתייחס אליהם? אולי זה סתם דבר לא חשוב בשבילו שנסיך יוצא ושואל על שקיעה, אולי הוא פשוט צריך להיות בדואי?
הוא לא מתחרט (ככה נראה לפחות) ולא מרגיש החמצה, אז מה הבעי'ה?
[ליצירה]
[ליצירה]
אהא.
בפורים, כשהיינו שיכורים, אז דיברתי עם אחד שהיה ביני לבינו מתח, ואז דיברנו, והיתה איזו בדיחה מטומטמת שמישהו אמר, וצחקנו וצחקנו וצחקנו, נפלנו על הרצפה מרוב צחוק, ותוך כדי הרגשתי איך כל המתח שנצבר מתפרק עכשיו.
זה היה מדהים.
[ליצירה]
מיגד ויהודית:
מיגד, זו בדיוק השאלה של ההסתכלות.
למרות שהעניין עמוק הרבה יותר.
יהודית, אמת זה לא שקר שנשמע טוב,
אלא אמת, אמת ממש.
אני אסביר את עמדתי בנושא, בקצרה:
העולם סביבנו הוא עולם של שקרים(ומכאן שם היצירה).
גם האמת הגדולה ביותר, העמוקה ביותר, אינה מתקרבת לצל צלו של קצה קָצֶהַ של האמת המוחלטת, או במילים אחרות, או אין סוף.
מכיוון שאנו נמצאים בעולם כזה, אנחנו יכולים לייצג את האמת המוחלטת דווקא ע"י החומר, ולא בשום דרך אחרת. תנסו לחשוב על משוואה שבשני הצדדים יש את אותו מספר, לכן הוא מצטמצם, כך גם כאן, בגלל שאנו משתמשים בחומר כדי לייצג אמת בעולם חומרי, אז אנו בעצם אוחזים באמת המוחלטת.
אבל זה רק כשהשקר במקומו מונח, כלומר החומר, המציאות השקרית, הזמנית, המוגבלת, מושם על ידינו במקום הנכון בשבילו.
[ליצירה]
לא מכיר את נוער הגבעות, אבל
כתבת יפה מאוד.
בשלב מסויים רציתי להחזיר מכתב ליונתן,
ואז נזכרתי שהוא לא אמיתִּי.
הצגת שני קצוות, אני רואה אמת בשתיהן, אבל בעיקר באמצע. אם זו זעקה כנגד הזילזול בנוער הגבעות אז זה דבר אחד, אבל אם ניסית להציג מה שאמיתִּי זה כבר דבר אחר לחלוטין.
דווקא יש המון אש בישיבות כמו שבי חברון, הר המור וכו', הבעי' היא לא באש, אלא בדברים אחרים שקצר מקום התגובה, או לפחות זו שתקרא, מלפרט.
לסיכום,
כיצירה - אהבתי מאוד(את באמת רק בת 14?)
כמשנה אידאולוגית - פחות, הרבה פחות.
[ליצירה]
תודה לכם על התגובות. זה ממריץ אותי להמשיך ולכתוב, לצרוב בנייר עוד ממה שרוצה לצאת בי החוצה.
ונטע, אני חושב שאת יכולה להבין, לא את השיר עצמו (זו אינה המטרה בעיני, לפחות לא שלי כשאני קורא) אלא אולי קצת יותר אותך.