אולי חשבתן
שהנה
בסוף
לא נשארה בה טיפת ציניות
והיא בוכה
בגלל הסוף.
בגלל הסוף
לא בכיתי.
בכיתי
כי הנה
כמעט שלא נשארה בי
טיפת אהבה משמעותית אליכן.
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] (בגלל זה לא שמים יותר מדי יצירות בבת אחת) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השני. שם עם משמעות. הוא גם ירמיהו, וגם מיאו. יפה ביותר. מקורי. [ליצירה]
- [ליצירה] עדיף הפוך? [ליצירה]
- [ליצירה] ללומשנה גמלו- יש לי קטע בשבילך - אולי היה לך קצת קשה לרדת בימים האחרונים מעט עם החץ, קטע שכולנו קצת שכחנו ממנו, קטע פלצני שלא ברור מה הוא עושה שם, קטע. "זה מגיע ממקומות שונים הוא עושה זאת כי רצה כבר המון זמן לפרסם ולא ידע איך והיכן וכמה ומתי היא כתבה סתם למגירה לא חשבה שיראו את זה בשום צורה. היא חשבה יאללה שיהנו כולם למה שאשמור רק לעצמי? והוא חשב רק שאיך קוראים לה לא תיכנס ותראה מה בגללה עשיתי למילים היא אמרה המילים האלה עושות לי טוב - הזקנים האלה יודעים לכתוב והוא חשב וערימת טענות לטובתו כאלה שטויות מי מסוגל להגות?? והם ישבו בבית מול המסך עטופים בפוך ותה קר לצידם קראו חידודים וקצת סיפורים הלכו לבדוק מה קורה עם הילדים. כל אחד והמקום שלו אצלו זה בעולם ,אצלה זה בפנים, כי אנחנו בעיקר כאלה שמבטאים. " קטע חסר כל חרוזים. שאם מישהו רואה אותו, מה שבטוח - זה לא מה שיגרום לו להיכנס לאתר. נו, שיהיה. בכל אופן, הפואנטה בדברים שלי היא, שגם יצירה ברמה של כיתה א' [דבר שכמובן שיצירתו של חגי לא מתקרבת אליו, ועל כך כולנו מסכימים, כמובן], תיכנס לכאן. השאלה כאן היא על מהות האתר. [מי אמר עיתון בית ספר..?] הוא אתר שנותן במה [שום במה! שנותן צורה!] טוב, שנותן צורה ליוצרים צעירים [ההוא והיא מהקטע הלז] לעשות מה שבראש שלהם, ושיגיבו להם. על כן, המשפט ההוא שאמרת - "ברור שפה מדברים על איכות וטיב היצירה, בסופו של דבר האתר הזה הוא אתר לפרסום יצירות, ואם הוא רוצה להמשיך ולהיות כזה, אני חושב שצריך להכניס בו קצת פרופורציות של אומנות." - מוטעה מיסודו. אתר לפרסום יצירות. מה זה יצירה? האם ציור של ילד בן שנה יכנס לכאן? פרופורציות של אומנות? כמו שטל אמרה, לפי מה אתה הולך? מה הקריטריונים שלך? האם יצירות של ילדים בני שנה יהרסו את האתר? יש פה יצירות שלא היו נכנסות לשום מקום שמחשיב את עצמו, וגם לשום מקום שלא מחשיב את עצמו. אבל פה זה יותר מאתר של יצירות. יש כאן קהילה. קהילה יוצרת. היצירה היא הרבה מעבר ליצירה. היא כוללת גם את האדם שמאחוריה. אי אפשר לפסול כלום. לילה טוב, עדי. (שצריכה לנסות להתחיל ללמוד לנסח את עצמה באופן ברור ומובן.) [ליצירה]
- [ליצירה] הוי, "ומלמדין אותו [את העוּבּר] כל התורה כולה... וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה." (נידה ל:) המחשבה האחרונה שעוד נותרה לו לנחוץ. (אוף. השיר של אמיר גלבוע לא כאן. הוא יפה, ומתאים.) הסקרנות התמימה של הילד. היעדרותה של האם מהתמונה. רק האב בעולם שלו. אוהב, שליו, שלווה כזאת, דממה, אומרים שממש שקט שם בשניה שאחרי. אהבתי את כל המשמעויות השונות של האצבע, שיר טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] *. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. ממש יפה, אפילו, הייתי אומרת. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא זוכרת שקראתי את זה בכלל והסיפור יפה ומרגש ובכיתי בסוף, התאמצתי שלא לייבב כמו ילדה קטנה, אבל זה עדיין עומד בעיניים. המתח בין הידיעה וחוסר הידיעה השזור לאורך כל הסיפור, הגילוי בכל פעם, הפרטים הקטנים לעומת הכלל שמתבטא בתור חיילים כקבוצה, ועם זאת כל אחד בקבוצה הוא עולם שלם, בכי של אחת שהוא בכי של עם על אחד שהוא סתם אחד מתוך הקבוצה הזאת, הציניות שלא ניתן להתנתק ממנה לעיתים וגורמת לסוודר ולריחות להיות איומים ונוראים, החיוך כדבר אסור בתקופתנו הקרה, שגם משתקפת בגשם שבחוץ, שוב, גשם כללי לעומת הגשם הפרטי שבעיניה, במבחן - בפנים סוודר מחמם ותה מהביל, בחוץ יונים, שהן סמל השלום, ועומדות להן בקור, החום שקיבלה לכאורה מהחוג שנתפס כרע, אך במציאות התוצאה טובה בעיני המתבונן מהצד, שוב, האמבטיה החמה בה תטבול עצמה בשביל להירגע, שזה אולי צורך בסיסי של כל אחד, אפילו הקר ביותר, הקביעות של חוג הג'אז לעומת המקרים השונים, המגוונים, שמתרחשים בכל פעם, מה עוד? איזו הודעה מבולגנת. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מאמינה!! אני הראשונה שמגיבה!! מרק, תהיה בריא. אתה פשוט מוכשר!! (למען לא אהיה בורה עד הסוף ממש, זה כאילו סוג של פארודיה על מאטריקס?) מחכה לפרקים הבאים בכליון עיניים, עדי. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש ממש ממש ממש יפה!! [ליצירה]
תגובות