[ליצירה]
"צריך כל אדם לבקש ולחפש הרבה הרבה מאוד מאוד
אחר אבדותיו (שהן כל נקודותיו הטובות וחלקי קדושתו המיוחדים לו)
ובודאי בתוך אותו הזמן (של החיפוש) עובר עליו מה שעובר,
בפרט אבדותיו שעל פי רוב הם במקום מדבר ושממה, במקום תוהו ובוהו,
שמחמת זה האדם תועה כשה אובד ...
על כן מי שרוצה לחוס על נפשו,
כמה וכמה התחזקות הוא צריך לבלי ליאש עצמו מן הבקשה והחיפוש לעולם, יהיה איך שיהיה...
ואף על פי שאינו מוצא כלל,
צריך להאמין שבודאי מוצא הרבה על ידי הבקשה והחיפוש לבד,
כי היגיעה אינה נאבדת כלל,
כי אין רצון טוב שנאבד."
מתוך: עלים לתרופה (-מכתבי ר' נתן מברסלב לבנו) מכתב ס"ד.
שנזכה לחפש באמת ומתוך כך שה' ימציא לנו את אבדותינו...
[ליצירה]
וואוו.
מדהים-מדהים-מדהים.
ואפילו מפתיע,אני לא זוכרת אותך כותב בסגנון הזה, יש משהו חדש ורענן בצורת הכתיבה של הסיפור.
זה יפה שהצלחת לכתוב כ"כ טוב על עולם שהוא כביכול רחוק מעולמך. (כלומר-מתוך עיניו של ילד, ומתוך עיניה של בחורה רוקה..)
הכתיבה משכנעת, ונוגעת, ובאופן כללי- אהבתי.
קבל זאת כמחמאה- פתחתי ניק חדש (כי שכחתי את הסיסמה שלי..) רק כדי להגיב לך על היצירה..
ושוב, אהבתי...
המשך יצירה פורה!!
בתש.
[ליצירה]
ישי...
המושג "פתיחות" הינו לדעת להקשיב ולנסות להבין (גם אם לא תמיד מצליחים, אבל לפחות משתדלים), ולא דרישה מהאדם ה"פתוח" לשנות מעצמו ולהיכנס כ"פרוץ"...
אני תופס את הפתיחות דווקא כדבר מאוד חיובי, כדבר שמחזק ומבסס את התפישה והאופי ובאופן כללי את האדם, ומדי פעם, כשצריך ונכון הוא פותח לו דלת לשינוי.
פתיחות היא לא דבר קל, להיפך היא דבר קשה מאוד, ודורש עבודה מרובה. צריך במודע לנסות ולהקשיב באמיתיות, לדבר בנחת וברוגע, ולנסות להבין את הצד האחר, לאחר מכן כשסיים האחר את דבריו צריך לשקול אותם ורק אז לבחור אם לקבל או לא.
תחשוב על זה, תן לזה להיכנס אליך. אתה תופתע לאיזה דברים נפלאים זה גורם...
חג כשר ושמח!!!
[ליצירה]
לאיש התווים המיוחדים,
אכן, מסכים עם כל מילה. לא לפתיחות זו הייתה כוונתי. דיברנו על כך פעם - ושוב אחזור על דבריי. הכוונה לפתיחות שאחרי השקילה בפלס. לפעמים, ברוח מסויימת שאולי אינך מאמין בה, כל עצמיותי מכירה בסירחון שבדרך מסויימת, לאחר שהתוודעתי אליה ואל השקפותיה. יודע אני שהיא מתגמדת לשפלות נוראית, ואני דוחה אותה על הסף לאחר ההיכרות הקצרה. אנשים רואים זאת לפעמים כ"חוסר רצון להתנסות" או כ"דרך מחשבה חסרת עומק ומרחב" כשבעצם השיקולים היו עמוקים ביותר לאינסוף.
תודה לך.
[ליצירה]
[ליצירה]
יפה....
ודווקא ה"סגירות" הזו מאפשרת את החופש... או יותר נכון מעידה עליו. גם התוכן וגם הצורה מזכירים קצת את ריה"ל, לדעתי....
[ליצירה]
מתגעגעין היו בעשב השדה...
קסם על ים השיבולים -
עוד לא תמו כל פלאיך, ישי.
באביב שׂדך נשמע הצחוק
דרך נתיבי פריחה
בגדיש שירך
היו לוטפים
צהובים צהובים
בשלים בשלים
כורעים מעומס,
ומתוך ברכת גשמים
מתקדשת כחולת הרואי.
וככה הזמר לו שט... אלו פשוט ביטויים שאהבתי בך, ישי,
ועודני.
ים של תכלת
כּנרת
[ליצירה]
ולזכותי התגובה הראשונה...
הממ.. מעניין איפה שמעתי את השיר הזה כבר??
התמימות והחוזק מעורטלים - מתחבקים בשיר יחד דרך ילדה קטנה. מתחבר לי לעוד הרבה מקומות מהמסע.. בעיקר ליערות..
מזכיר לי דמעה
שזלגה,
שהתווספה לים,
לזכרם של הנרצחים.
תודה תודה לך ישי!! זה יפה ונוגע ונוגה.
אחי, שתהיה לך שבת שלום!! :)
שלך.
[ליצירה]
מ-ק-ס-י-ם!!!
רעיון נהדר...
אחת שאהבתי, ממש.
להסתכל בראיה של יותר מתלת-מימד. לראות את המימדים הגבוהים, את הופקים העליונים, שאינם נמתחים רק לאורך. האופקים האלוקיים, אלה שיש בהם עומק, גובה, אורך, זמן, ועוד יותר.
איך את חושבת על זה? רואים שזה חלק בלתי נפרד ממך. השמש, אחת מנפלאות הבריאה, קוראת להביט באלוקים, אל האופקים האינסופיים.
באמת דורש המשך...
תודה!
[ליצירה]
נהדר!
כתיבה מצויינת, מסר נפלא.
ביצירה זו הצלחת לחבר בין הפנטסיה למציאות. בין דימיון לרגש. נפלא!
הייתי מוסיף קצת סימני פיסוק פה ושם, אבל זה רק אני, כמובן.
[ליצירה]
נהדר...
מזדהה כ"כ.
כתיבה קצבית, חלקה, וזורמת, עם חרוזים מושחלים בצורה מצויינת.
המסר, שמועבר בצורה חדה לכל אורך השיר ומקבל משמעות בבית האחרון, מוסיף המון.
אבל למה הצבעים, בפעם השלישית?
מעולה!
[ליצירה]
אהה... יפה!
* מושגים מצויינים! "להקטיר זכרוני בבמות", "שירת חיי" במיוחד! אהבתי.
* תיאור מקסים בכתיבתך הזורמת והנעלה של החיים על סרט נע... מקומות מבודדים זועקים את שולי המחשבה והרגש.
* סיום טוב מאד. רק השורה האחרונה הייתה מעט תמוהה אולי התכוונת ל"תשאה" במקום "תשא"?
* שפה מקסימה, כרגיל.
תודה!
[ליצירה]
המון זמן שלא ראינו אותך פה. האמת, שאני בעצמי לא ראיתי את עצמי פה המון זמן, אבל כנראה שהייתי רשום לעדכונים בדף היוצר שלך וקיבלתי הודעה לדוא"ל...
אם כי אי עדיין לא מצליח להחליט בדיוק אם העשן הוא העשן ההוא או משהו אחר, אין ספק שלכולם מתישו נכנס העשן לראש ומטשטש. והרבה מתפללים להיות שלמים אתו, כן. ואולי אני רק יכול עכשיו להצטרף לתפלה שלך.
רוצה להקיא... שזה מזכיר לי אנרוקסיה קצת. אנורקסיה רוחנית, אולי. אהבת הכליון האדיר שלוחש מילים של חשך, מילים חמוצות-מתוקות ויפות כל כך.
לפעמים כדאי לשתוק מול כל הבלאגן. יש בלבולים שיפה להם השתיקה. לא כי אין מה לומר, אלא כי השתיקה אומרת הרבה יותר: יש משהו מעבר לכל מה שאוכל להביע, ואני מסוגל לקבל גם אותו ע"י הענוה.
השיר כתוב טוב. הייתי מוסיף פה ושם קישוטים מליציים כאלה, אבל נדמה שרצית לבוא בחדות - אז ניתן לך.
תודה,
ישי