איש הבוץ,
איש הגשם,
עצר בפינה צדדית
ולגם את אושרם
של ילדי הפרחים.
איש הבוץ,
איש הגשם,
הקים לו חממה
ושתל בה את ראשם
של עוברי הדרכים.
איש הבוץ,
איש הגשם,
ערך שולחן רטוב
וחתך עליו פירות
אדומי גלעינים.
איש הבוץ,
איש הגשם,
קפא בין ברק לרעם
ושקע בתרדמת ארעי
בין אביב לסתיו,
בין תחיה לחיים.
-----------------------------------------------------------------
מתוך סדנת הכתיבה של הלך רוח, מפגש צורה, סוכות תשס"ה
תגובות