אִם מְדַבְּרִים עַל כְּתִיבת רְגָשׁוֹת, עַל אֵיךְ שֶׁחָלַמְנוּ וּמָה שֶׁרָצִינוּ וְאֵיךְ

שֶׁיָּדַעְנוּ שֶׁיֶּשׁ מָשְהוּ, שֶׁלֹּא סְתָם כַּאן

חוֹרְטִים עַל נִיַּר מַסְתִּירִים שְׁלוּלִיּוֹת, יְרַקְרֹקֶת,

בִּזְבּוּז שֶׁל זְמָנֶנוּ לָרִיק, קִשְׁקוּשִׁים בִּזְנָבֶנוּ,

מְכַסִּים אַהֲבִים בִּפְשָׁעִים, עַל עַצְמֶנוּ.

לֹא רָפָה הַצְּרָחָה? לֹא כּוֹלֶאת בְּעַצְמָה הִיא?

אֵיךְ יָדְעָה לְזַמֵּר וְעַצְמָה לֹא יָדְעָה,

קוֹרַעַת

בְּחֶדְוָה גָּסָה, מְעֻשָּׂה,

עֲטִיפוֹת שֶׁבָּהֵן הִתְעַטְּפָה,

מְפַזֶּרֶת מִלִּים עוֹד מֵעַל.

מְרָמָה.

הוֹ, מַה חוֹדֶר הוּא כְּאֵב הַכְּלִמָּה הַבּוֹהֶקֶת.

מַה חָדָה הַצְּרִיבָה בִּסְבִיבִה עֲגוּמָה.