[ליצירה]
השיר הזה,
שנכתב מתוך ריק,
נראה לי כמו התחלה של כתובת.
הכתובת משתנה עם הזמן, מתמקדת.
התפילה תפעל את פעולתה,
כאשר היא מוסבת על מי שאני עכשיו.
---
אני אוהב את הפשטות שלך.
[ליצירה]
סתם ריפרפתי ביצירותיך...
לא כל כך כיף לגלות שאתה לא מוכן בכזו דרך.
אבל בצבא פשוט אין לי זמן, אני לא יודע איך.
צבט לי את הלב, כי החיים שוחקים אותנו כל כך, וזה כל כך ביזבוז, כל כך חבל.
כואב לי עכשיו.
ממש כואב.
[ליצירה]
...
השבת קיימת, השבת קדושה,
אבל קשה לומר שהחוי'ה הזו נגרמת ממנה.
כי שבת זה היום, זה הדבר כשלעצמו,
זה משהו שאי אפשר באמת לגעת,
ולא יכול להיות שאת זה אנחנו מרגישים.
נתנו לנו בגדים, ושולחן, ותפילה ואוכל,
כדי שנביא את היום הזה לידי ביטוי בחיינו,
כדי שהקדושה הזו תורגש ולא תישאר בתיאוריה.
אבל החוי'ה הזו לא תיוצר סתם ככה, אם נרצה. כי אנחנו לא יודעים לבקש את זה, אנחנו לא יודעים מאיפה להתחיל. בגלל זה הקישור לתשובה לא בדיוק עובד אצלי, כי התשובה תלוי'ה ברצון הפשוט. כדי ליצור חוי'ה צריך לעבוד יותר קשה.
זהו.
[ליצירה]
קודם כל,
אהבתי את המילים שלך, אהבתי את איך שאמרת, בצורה פשוטה כל כך, שאין להם עיניים, רק מצח. זו המציאות, זה ככה.
ויש בזה משהו כל כך אמיתי, כל כך אותנטי. כי זה באמת ככה, ככה אנחנו מרגישים.
אבל (ואולי לזה התכוון ילד) הסיכוי היחיד שלנו לחיות טוב במדינה הזו, לחיות באמת, זה לחפש את העיניים הקטנטנות והחלשלושות שלהם, שמסתתרות מאחורי המצח החזק והברור הזה, ולנסות להסתכל לתוכן.
כן, אני יודע שזה נאיבי, אבל באמת שאין ברירה.
אחרת, זו מלחמה קשה מאוד שרק מתחילה, ומי יודע איך, מתי ואם בכלל, היא תיגמר.
[ליצירה]
באמת תודה לכולכם.
אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה קיבלתי כזה פירגון על יצירה, וזה ממש ממריץ ומחזק.
היה חשוב לי רק להעיר - אין כאן תחכומים, אני לא מתחכם כשאני כותב שיר, בשביל זה יש מאמרים. שיר הוא בשביל הלב. אפשר להיעזר בשכל לפעמים בשביל לנתח ולהקל על העיכול, אבל היעד הוא הלב, בסופו של דבר.