[ליצירה]
טוב...
השיר חסר מעוף, למרות שיש המון פוטנציאל בנושא הזה. יש משהו טכני בצליל שעולה ממנו.
כדאי אולי שתקרא קצת שירים של משוררים, כמו אלתרמן, אצ"ג, לאה גולדברג, רחל. זה נותן השראה וגם מבהיר איך שיר צריך להראות.
[ליצירה]
השיר הזה,
שנכתב מתוך ריק,
נראה לי כמו התחלה של כתובת.
הכתובת משתנה עם הזמן, מתמקדת.
התפילה תפעל את פעולתה,
כאשר היא מוסבת על מי שאני עכשיו.
---
אני אוהב את הפשטות שלך.
[ליצירה]
תודה לך מתקרבת.
על ההערה.
קצת חבל שהיא לא באה קודם.
בכל מקרה, אין לי ממש סגנון, לפחות לא מודע, ואני כותב איך שאני כותב. גם אין לי ממש רקע בשירה וכאלה.
אולי באמת כדאי לקרוא משהו.
בע"ה.
[ליצירה]
באמת תודה לכולכם.
אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה קיבלתי כזה פירגון על יצירה, וזה ממש ממריץ ומחזק.
היה חשוב לי רק להעיר - אין כאן תחכומים, אני לא מתחכם כשאני כותב שיר, בשביל זה יש מאמרים. שיר הוא בשביל הלב. אפשר להיעזר בשכל לפעמים בשביל לנתח ולהקל על העיכול, אבל היעד הוא הלב, בסופו של דבר.
[ליצירה]
מיגד ויהודית:
מיגד, זו בדיוק השאלה של ההסתכלות.
למרות שהעניין עמוק הרבה יותר.
יהודית, אמת זה לא שקר שנשמע טוב,
אלא אמת, אמת ממש.
אני אסביר את עמדתי בנושא, בקצרה:
העולם סביבנו הוא עולם של שקרים(ומכאן שם היצירה).
גם האמת הגדולה ביותר, העמוקה ביותר, אינה מתקרבת לצל צלו של קצה קָצֶהַ של האמת המוחלטת, או במילים אחרות, או אין סוף.
מכיוון שאנו נמצאים בעולם כזה, אנחנו יכולים לייצג את האמת המוחלטת דווקא ע"י החומר, ולא בשום דרך אחרת. תנסו לחשוב על משוואה שבשני הצדדים יש את אותו מספר, לכן הוא מצטמצם, כך גם כאן, בגלל שאנו משתמשים בחומר כדי לייצג אמת בעולם חומרי, אז אנו בעצם אוחזים באמת המוחלטת.
אבל זה רק כשהשקר במקומו מונח, כלומר החומר, המציאות השקרית, הזמנית, המוגבלת, מושם על ידינו במקום הנכון בשבילו.