הצקלון
בים רגשותי מתאספים לאלפים
מועמסים בצקלוני, מכבידים, מכופפים
כל חושי מייחלים וכלים
לצקלון הזוועתי שישבור הכלים
ישא את שמי, כמודעה על מתים
יפרוץ את הגדרות אך יהרוס את הבתים
יטביע בכאב את ספינות הביזיון
אך ירוקן את הלב עד יומו האחרון
[ליצירה]
בקשה מטומטמת..
ועדיין - אפשר סוף אחר?
בלי קשר לבעיות גזע\דת\מין... - פשוט.. לוממש הבנתיותו ולוממש אהבתיותו...
עד הסוף? מעולה, פשוט עונג אמיתי..
מהקטע של "ונעשה אהבה" (קטע מעצבן שצועק 'אני מודרני, אני מתחיל משפט ב "ו"')? לואהבתי
[ליצירה]
תודה למגיבים
חתלתול - האמת היא שהסיפור נכתב בדיוק מסיבות הפוכות... :-)
חשבתי לעצמי "למה אף אחד לא מבקש ב'מציאות' אין-סוף משאלות כמו כל ילד ממוצע?"
משם הסיפור המשיך.
אלדד - התקפת הג'ינים הזו אינה כל כך התקפה - את הסיפור עם יקותיאל (שעדיין לא מוצא חן בעיני, אגב) כתבתי בסביבות ראש השנה.
כוכב - אתה צודק. יתכן שזו משאלה כפולה.
מצד שני - יתכן שלא (כי זה תיאור מציאות אחת גדולה), ושנינו לא קיבלנו בנושא הזה הרצאה של עשרים דקות מג'יני... :-)
[ליצירה]
משובח ביותר
(איזו מילה מצאתי לעצמי.. משובח..)
סגנון טוב מאד, אהבתי את ההגדרה "ערימה"..
ו.. בקשר לתוכן והרעיון - בדיוק היום חשבתי על זה, שההבדל בין רוב אלו שנמצאים בתוך הנורמה למחוץ לנורמה זה לא כמות אדישות בנוגע לנורמה, אלא סוג הענין : האם יהיה ענין מוגזם בכך שנמצאים בתוך או מחוץ לנורמה...
[ליצירה]
טוב...
זה לא שיר האנטי-מכבי הכי מיליטנטי ששמעתי אי פעם... (ברצינות.. להכניס את רק פעמיים את המילה 'הפועל' ורק פעם אחת 'אדום'??)
אבל מה שכן זה שדווקא את העיקר שכחת לנקד, אז למי שלא הבין : kiss the crowd זה שם השיר באנגלית.
[ליצירה]
ואני רואה את זה רק עכשיו...
מ-ע-ו-ל-ה!
שלשום חשבתי על זה (לא במונחים האלה, כמובן, ועדיין) שאנחנו מאבדים את הדחילו בגלל אובר-רחימו.
אפשר להסתכל על זה בכמה אופנים, מסתבר.
תגובות