הצקלון
בים רגשותי מתאספים לאלפים
מועמסים בצקלוני, מכבידים, מכופפים
כל חושי מייחלים וכלים
לצקלון הזוועתי שישבור הכלים
ישא את שמי, כמודעה על מתים
יפרוץ את הגדרות אך יהרוס את הבתים
יטביע בכאב את ספינות הביזיון
אך ירוקן את הלב עד יומו האחרון
[ליצירה]
אז במילים אחרות..
אתה מציע שכשמישהו מאיים עליך עם סכין פשוט תראה לו את הגב..
אסטרטגיה נבונה - מסתבר שכיוון שיש לו שטח פגיעה יותר גדול ופחות מוגן הוא כל כך יתבלבל מרוב אפשרויות תקיפה עד שלא יתקוף בכלל ואולי אפילו ירביץ לעצמו..
ירושלמי, עשית זאת שוב.
[ליצירה]
נגה...
לא היתה כאן שום מטרה של התכתבות...
בעיקרון השיר הזה בכלל התחיל כשמישהי הציעה לי לכתוב שיר על כדור צונח.. - שיר שאוטומטית העלה לי כדור פורח (מסיבות די ברורות, נכון?) וממילא לא זעק לשיר שמח של היי הו היי הו :-)
זה הכל.
[ליצירה]
תודה למגיבים
חתלתול - האמת היא שהסיפור נכתב בדיוק מסיבות הפוכות... :-)
חשבתי לעצמי "למה אף אחד לא מבקש ב'מציאות' אין-סוף משאלות כמו כל ילד ממוצע?"
משם הסיפור המשיך.
אלדד - התקפת הג'ינים הזו אינה כל כך התקפה - את הסיפור עם יקותיאל (שעדיין לא מוצא חן בעיני, אגב) כתבתי בסביבות ראש השנה.
כוכב - אתה צודק. יתכן שזו משאלה כפולה.
מצד שני - יתכן שלא (כי זה תיאור מציאות אחת גדולה), ושנינו לא קיבלנו בנושא הזה הרצאה של עשרים דקות מג'יני... :-)
[ליצירה]
ובכן..
אלעד - אני לקראת סיום אותו פרק חיים קשה בו אתה דן בהוה אמינא של המפקד, או ברצונותיו של אבינו שבשמיר ובאלף.
זורע בדמעה - לוממש, אני בשריון, כך שהצעירות הקשה נטחנת ללא עזרת עוד בינישים (למען האמת, אני הביניש היחיד במוצב..), בנוסף - כווולם יודעים שלמרות ש"צריך" לומר "אמרי שנית" כולם אומרים "חזרי שנית" ומכיוון שהסיפור הסתיים כאן, קצת קשה לסגור אותו ב"עבור".
רדף השיג - ראית מה זה? הזכרתי אותך כאן אפילו בלי להכיר אותך!! מוזר, הא? בכולופן - זה היתרון בכלי נשק פרמיטיבים - לא צריך לתאם כוונות..
[ליצירה]
ואני רואה את זה רק עכשיו...
מ-ע-ו-ל-ה!
שלשום חשבתי על זה (לא במונחים האלה, כמובן, ועדיין) שאנחנו מאבדים את הדחילו בגלל אובר-רחימו.
אפשר להסתכל על זה בכמה אופנים, מסתבר.
[ליצירה]
איזה חמוד :-)
טוב.. אני אישית אמור להיות נגד השיר - שמואל הרי הולך על שן, לא על תבעיון בעיו.. :)
אגב, זוכר את הג'אז שחיברת על "השור, הבור והמבעה"? :)
אחחח... היו ימים...
תגובות