ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
כל העניין, הוא לשתות משהו חם בלב מדבר )
אולי היה כדאי לשים את הפוקוס על הכוס הקרובה יותר? או שבעצם התכוונת שהכוס הברורה תהיה טיפה בפנים?
אבל זה נפלא גם ככה.
(למרות ששחור לבן כמעט תמיד קונה אותי..).
תמונה יפה!!! הקטע המת למטה מפריע לי קצת, ואולי היה כדי לבדוק גם אופציות אחרות לפיקוס - אבל גם בלי זה - תמונה מדהימה! הזווית נראת לי בדיוק מתאימה לקומפוזיציה, יחד עם הכורסא ושאר החפצים...
רק דבר אחד הכי מפריע לי...
בטוח שזה קפה תורכי?!? :D ^_^ (הכוס השמאלית נראת כמו קפה, אך המפוקסת נראת יותר כמו משקה שחור אחר.. מבריק מדי לקפה תורכי..)
[ליצירה]
אותנטי עלק!
ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
[ליצירה]
יש כאן כמה משפטים שגרמו לי לחייך באופן מאוד מרוצה, אבל בדיוק בגלל זה כ"כ התאכזבתי. הסיפור שלך הוא קצת כמו מקדחה- אתה מעמיק ומעמיק אבל נשאר במקום. שזה טוב, עד שמגיעים לשכבות הקשות באמת- וזה חסר כאן. תחשוב בשביל מה כתבת את הסיפור, את האפקט הרגשי השגת ובאופן מצויין.
אבל מה מעבר לזה?
[ליצירה]
לדעתי זה אחד הטובים שלך גליה. הדימוי, ודרך הטיפול שלך בו, מעניין מאוד.
אבל בגלל שאהבתי יש לי שתי הערות-
"בגלל שאני מין כזה פתית של קורנפלקס" לא משתלב נכון בקצב של השיר. לא רק בגלל שזאת השורה הכי ארוכה בשיר, אלא בגלל ש"מין כזה" זאת חזרה מיותר ומסורבלת.
דבר שני- ההתחלה והסוף כל אחד מהם עומד בפני עצמו והחיבור בינהם קצת רופף, וחבל. כי חיברת כאן חומרים נהדרים, וצריך לטפל בהם כמו שצריך.
ע.
[ליצירה]
אתם מזייפים לי בערוגה!
אפעם לא הכרתי צדיק אמיתי, אבל שמעתי שהוא אינו קובל על הרשעה, אלא מוסיף אור.
(וזה נכון למי שיש ביקורת על היצירה ולמי שיש ביקורת על הביקורת).
[ליצירה]
אני לא יודעת מה שינית, אבל עדיין השורה האחרונה קצת "מאכילה בכפית".
זאת אחת היצירות הכי עצובות שקראתי. אם במותה באמצע האלול ואם בחייה.
(ואני אוהבת כשאת כותבת ככה. עושה מהמילים והיום יום משהו שמרחיב את הנפש).
[ליצירה]
יפית,
אולי כדאי לוותר על המצבורים, ולחזור לעיתים יותר קרובות? כי יש כאן דברים טובים, ויש כאן דברים טובים מאוד, (את בטח יודעת שכשצובעים צריך חומרים טובים), אבל הקצב, והעומס, והצפיפות,
וחבל.
תגובות