אם תהיתם פעם מיהו הזמר האהוב עלי ביותר (פעילות תמוהה אך מתקבלת על הדעת בנסיבות המתאימות) – ודאי תרצו לדעת שאני אוהב את אברם דוידסון ותרנגולי ההודו. סביר להניח שלא שמעתם עליו , מהסיבה הפשוטה שאני המצאתי אותו, אבל כדאי לכם לפגוש אותו. אני לא מתחייב לגבי תרנגולי ההודו –הם בלתי צפויים מטבעם, אבל אי אפשר שלא לאהוב את אברם דוידסון. קשה לדעת בדיוק בן כמה הוא, או איך בדיוק הוא נראה, אבל אין ספק שיש לו זקן; סבוך ביותר, יש לציין, והוא מסרק אותו בימי שלישי, בעזרת מסרק שנתנה לו בתולת ים בעבר הרחוק, כשהעולם היה עוד ילד קטן והיה מקשיב לשיריו. יש לו כל מיני שירים- הוא מנגן על כלי מוזר קצת שנראה כמו גיטרה אבל מספר המיתרים שלו לא מוגדר .לפעמים יש שישה, לפעמים שבעה עשר, לפעמים אחד; סנאי אחד סיפר לי שפעם הוא ראה שלשה עשר אלף, חמש מאות שבעים ואחד מיתרים, ושאברם דוידסון ניגן על כולם בעת ובעונה אחת. אבל אתם בוודאי יודעים שסנאים הם לא יצורים אמינים במיוחד, מה גם שאינם יודעים לדבר. ולשירים שלו יש בעיקר שמות, אבל אתה יודע את השם רק אחרי ששמעת, וגם אז לא תמיד- יש למשל את 'גשם' ,ואת 'דשא' ואת 'סירופ נגד שיעול'. אני אישית אוהב במיוחד את 'נֶלְדּורְן הקטנה יושבת לבדה בכיכר הריקה ומתבוננת בעלי השלכת מסתחררים ברוח האפורה' –שיר יפה ששמעתי פעם, יש לו רק תו אחד ואני נזכר בו בשעות בדידות. אתם לא צריכים להיות מודאגים בנוגע לתרנגולי ההודו- הם פשוט באו פעם ונשארו, ולאברם דוידסון לא אכפת, הוא מנגן להם ושר, הם אוהבים במיוחד את 'זבוב הפירות' –תרנגולי הודו הם בלתי צפויים וחסרי כל חוש מוסיקלי, אבל גם אברם דוידסון הוא כזה, כך שיש כאן מן הצדק הטבעי. הוא גם איכר בשעות הפנאי שלו, שזה תמיד, פחות או יותר, ויש חלקה קטנה בשולי היער שם הוא מגדל מטריות. הן באות בכל מיני גדלים- יש גדולות כבנות יענה ויש זעירות כפטריות ואחד הדברים החינניים ביותר בהן הוא שהן צומחות סגורות כמו לולבים ונפתחות כשיורד גשם ונסגרות שוב אחר כך. הן באות בכל הצבעים- יש קודרות ושחורות ויש עם ציורים של חתולים ושקנאים וחיות ויש שקופות כמדוזות. והדבר הכי מקסים הוא שהידית שלהן היא הפתעה –היא בתוך האדמה ולא רואים אותה עד שקוטפים אותן. כבר ראיתי ג'נטלמן קודר שקטף לעצמו מטריה ארוכה ושחורה, כיאה למעמדו, והתברר לו שהידית שלה מעוצבת כצנון שמצטט את שייקספיר בקול צווחני. וכשאברם דוידסון מנגן להן הן צומחות וזזות לכל הכיוונים ומזמזמות בשפת המטריות. (אי אפשר לשמוע את השפה הזו- אפשר רק להריח. יתכן שהרחתם אותן משוחחות ממעמקי הארון כשיורד גשם ראשון והן נרגשות). אני מכיר את אברם דוידסון כבר הרבה שנים. כדאי לכם לבוא לבקר. תנסו בראשית הסתיו, כשעדיין ריח אתרוגים באוויר, אולי יתמזל מזלכם ותמצאו אותו יושב על יד חלקת המטריות שלו, טיפות גשם בזקנו, תרנגולי ההודו מכרכרים באופן אווילי מסביב (מותר להתעלם מהם) ,והוא מנגן.