[ליצירה]
הממ...
אני לא חושב.. [בד"כ אני כן, עכשיו אני לא..^_^]
[מישו צריך לדבוק בעמדת הביינישים לא?]
אם באמת היה לנו איזה שהוא דבר כזה שנקרא 'דת', משהו קולטורי נחמד כזה, קצת 'יידישקייט' ותרבותיות וכל מני דברים יפים כאלה - אז אולי היה אפשר להגיד 'להתנתק ולראות מה קורה בחוץ'... אבל עם כל הכבוד ליהדות, היא לא נצרות או אסלם או בודהיזם או כל שאר הדתות שקיימות... אי אפשר פשוט להגיד 'טוב, אולי ביום שני לא בא-לי אז אני אשאיר את היהדות בארון ככה לאיזה שעתיים...'
כי, מה לעשות, תורה זה 'תורה חיים', נכון זה גימיק יפה ואיזו שהיא סיסמא נחמדה - אך נחשוב לרגע נראה שזה 'קצת' יותר עמוק מזה... אי אפשר להתנתק מזה אף לא ל'רגע' ולהגיד ש'למרות מה שהתורה שלי אומרת, אני אומר שהדבר הזה הוא כזה וכזה...' כי אנחנו והתורה הם דבר אחד, מה לעשות...
ובאופן יותר מסויים - - [ואוו אפשר לכתוב על זה המון!]
יכול להיות שזה יפה, האהבה שמתוארת כאן - אך זה לא אמיתי. דשים בזה עוד הרבה, עם זה 'פגם', 'פגם מולד' או לא, או מה שלא נגיד שזה - בכל אופן - זה לא -אמיתי-. שכן התורה גילתה לנו שאהבה כזו - כדי שהיא תהיה אמיתית- היא קיימת רק במודל או קבע הקב"ה.
ובאופן יותר ספציפי - הרב קוק כתב בהקדמה לשיר השירים דברים מפורשים לגבי יצירה - - המטרה של יצירה זה להוציא אל הפועל את הדברים שנמצאים בכח - וכל עוד לא ביטאנו איזה שהוא משהו כזה חובה על הספרות לבטא אותו - -- [אבל!] חובה עלינו לבטא את הדברים שצריך לבטא, שטוב לבטא - - אך -אסור- לנו להשתמש בכלים של הספרות ו'לגלות' את מה שצריך לחסות, להשתמש בספרות במקום בעת שיחסה - עט שיגלה... אסור לנו לעוות את ה=אמת= כשאנחנו כותבים.
לכן - יכול להיות שזה קיים, יכול להיות, 'אהבה' בין גברים באותה צורה עליה כתוב כאן - - אך זה יהיה -עוול- לספרות הישראלית במהותה אם לא נזכיר שזה -אסור-, שכן לכאורה נרמזת כאן גישה הנותנת לגיטימציה לדבר שהתורה אסרה...
ולגבי האהבה הזו בעצמה - לא נרחיב יותר מדי, הרב סולוביצ'יק ב'אדם וביתו' במאסה על 'גאולת יחסי האישות' מסביר הרבה על כמה שלבים של 'אהבה' ועל ההבדלים בין חיה/אדם/ישראל... אני לא בטוח איפה הדבר הזה נכנס להגדרה שם [כנראה באדם, אך לא כהמשך לחיה.]. למי שיש כח - שילמד את המאסה כבר...
וליצירה עצמה - אם זה היה בין גבר לאשה, זה היה קיטשי מדי אני חושב, אך עדיין בטעם טוב ו'חלומי' כזה. [וזו גם הבעיתיות הגדולה של זה, כזה -לא- מדבר על גבר ואשה.]
[ליצירה]
...
אאוץ'.
קשה לקריאה. שוב פותח את אותן שאלות שמקודם...
רק הערה אחת קטנה, אפקט ה'טריילר השקט' שהובא כאן [סצנות אנושיות קצרות מאוד עם 'פייד אין ואאוט' בין לבין ללא משפטי מעבר אפילו - יש את זה בהרבה 'בקרובים' [טריילרים בלעז] לסרטים] מובא ממש מעולה!
רק מה, חלק מהקטעים אולי היה עדיף להתמקד בהם יותר [למשל, בשלישי ולא רק באחרון] כי המעבר בין קטע קטע משאיר המון המון חורים בין לבין - אז אולי אם למשל תודגש יותר הקטע של ה'לימוד' כמשקל מרפא ל'מיכאל' זה ימלא אותן. מה שכן, לפעמים קשה להבחין בין הביטויים המורכבים מה מחשבה בראש ומה מחשבה במעשה. [אני, למעשה, עדיין מתלבט עם מיכאל עקב אחריה ואיך שהוא השיג אותה והיא לא שמה לב -בקטע האחרון...]
חוץ מזה -
זה פשוט רשעות!!!
להשאיר את הסוף ככה??? שאנחנו מחזיקים את הדף ככה בידיים רועדות בחיל רטט ודאבה כולנו זועקים בקול 'נווווווווווווווווווו מה ה-ה-משךךךך'???
נותן תחושה מעולה של 'עוד' [על סף אובססיה..]
מעולה.
במיוחד המוטיבים. [תאור שלישי בכתיבולוגיה?]
[ליצירה]
מצמרר באמת.
ומביע חלחלה עמוקה וגם צער עמוק.
עצוב לשמוע שיש מחשבות כאלו בעולם.
מעבר למימד האגואיסטי הנוראי שבשיר - ב'שם הרומנטיקה', או יותר נכון 'אהבת האני'... כדי לא לראות את אשתו 'בלה' הוא ימות עכשיו כשהיא עוד 'יפה'? ימותו יחד כשהם עוד 'יפים'... הוא לא יכול לחיות אם הוא יהיה 'בודד' אם היא תמות לפניו [כאילו שלאלמנים אסור להתחתן...] בחתימה של 'טוב למות שניים מלחיות לבד' -מזכיר את מה שחוה טענה בחטא עץ הדעת 'אתן גם לאישי...'
החסד של ר' עקיבא לגבי שניים ההולכים במדבר ויש להם מימיה אחת לא התקבל להלכה - וגם עם רעיון גדול ועליון יש בו - הוא מנקודה של חסד. כאן הוא מנקודה של אגואיזם.
לא מדובר על הקיימות האונטית של השניים, לא מדובר על תחושת השייכות המתבטאת ב-חיים- אלא בחרדת נטישה הפותרת את עצמה במוות....
מעבר ללגיטימציה של המעשה הלא-ראוי שנמצאת בשיר - יש בו גם הסתכלות לא נכונה על חיי המשפחה - וכן על החיים בכלל. מעשה של התאבדות לא נוגד רק את התורה כי אם גם את השכל, מאחר והוא מעשה שכולו הכנעות ליאוש. [או לטירוף, שלא בטוח דבר שונה.]
החרידה באמת יפה, מי כמוני שלא אוהב שירים יכול לומר זאת כשהוא מוצא חריזה טובה [במיוחד הבית הראשון, כמובן.] - ברם התוכן, הו התוכן.
האם צריך להזדהות עם הדמויות כשכותבים? לאו דווקא, ברם הדבר תלוי במשמעות הכתיבה - 'מדוע כותבים'. האם לכתיבה ישנו ערך מהותי משל עצמו, האם כתיבה זה סתם כמו שירבוט על קיר בשביל שישמעו אותי - או כדי לפתוח שערי בינה, וכדי להביע רעיונות רוחניים שעדיין לא הובעו ומצווה להביעם במציאות? האם על הספרות לגלות גם את מה שהיא צריכה לחסות? להציג את מה שהיא אמורה להצניע?
לכן זה חשוב מה המטרה של הכתיבה. אם השיר באמת בא להביע את הזעזוע ממחשבות כאלו, למרות שהוא לא רומז לזאת מספיק - יש לו מקום. ברם אם השיר בא לפאר ולרומם ובעצם לתת לגיטימציה למחשבות פסול אלו - האם יש לו איזה שהוא ערך רוחני כל שהוא?
אם אני למשל אכתוב שירי נצרות המפארים את אותו האיש, המהללים אותו וקוראים להשפלת עמ"י, או אכתוב סיפור מנקודת מבטו של אנס - והסיפור יציג אותו באופן סימפאתי ובמקרה הטוב יציג את מעשה האונס כדבר ש'לא היה יכול להמנע כלל וכלל' ובעצם נותן לו לגיטימציה - האם יש מקום בעולם לספרות כזו?
כמדומני שלא. שכן על הספורת להרבות אור, ולא את החושך. די לנו שהגויים עושים זאת במשך ההסתוריה - ומדוע נצטרך למעשה זה גם? הצדיקים הטהורים אינם כובלים על הרשעה כי אם מוסיפים צדק...
לכן - כתוב יפה, אבל מבוזבז לחלוטין, וחבל.
[ליצירה]
כןןןן
Yes please (if you dont mind ofcourse...(
בטח בטח לקבל למיייל להדפיייססס מגניב!!:))
[ולו רק בשביל לראות אם זה באמת לא ברווז.. {-] ]
[וחבר'ה-- זה בכלל הכי מעניין לקרוא - 'התלבטתי אם לצבוע ככה או ככה וגם היה שיקול כזה' וכו'.... יש כאלה שסתם לוקחים דף ומקשקשים.. ויש כאלה, נו האמנים האלה, שגם חושבים מחשבות עמוקות עם הציור... מתקנים ומתכננים ומתלבטים ומביעים רעיון.... הנה דוגמא לעייניכם...]
הייתי מזמין אותך אלינו לצייר פה על אחד הקירות [דבר שכמעט ביקשתי מאחת האברכיות אצלנו שעושה דברים כאלה ממש מ-ד-ה-י-ם] אבל ההורים שלי לא בדיוק אוהבים את עצם הרעיון... {כאילו... לצייר על קירות?? מה האנשים האלה לא התבגרו אף פעם??? לוקחים תחביב של ילד בן 4 ועושים ממנו עוד כסף???:))) }
[ליצירה]
כמעט
[לא רוצה להרוס עם ההערות הבונות שלי..אבל שיהיה...]
'כמעט' זה מה שאני יכול להגיד על התמונה הזו - 'כמעט'.
על זה למדנו בצילום שכדאי לנסות את אותה הסצנה מ7000 זוויות שונות ומכיוונים שונים...
הזווית של התמונה הזו, לדעתי, היא כמעט לכל דבר - השמש כמעט במרכז, בתמונות שקיעה - אם יש השתקפות עדיף לשים אותה במרכז ולא לשאוף 'לחוק השלישים' [ובתמונה הזו זה גם - 'כמעט' חוק השלישים]
ישנן כמה דמויות חשוכות בתמונה - מצד אחד רוכב אופניים, ברם אותו היה כדאי לצלם מעט יותר מרחוק כדי ליצור את הדבר היה שהיה אמור להיות. מצד שני יש אנשים משחקים על החוף - אותם היה עדיף לצלם יותר מקרוב - כדי שיראו אותם יותר. קו החשמל מעט מפריע, ואולי מעט גם העמוד...
דבר אחד חשוב שיצא מעולה בתמונה - חוק השלישים לגבי הגבולות - יחס שמיים - מיים הוא בדיוק שליש ושני שליש, השמיים דרמטיים והופכים לנושא כך שהם תפשו רוב התמונה זה מעולה!
בכולופן, ניסוי וטעיה זו הדרך - אילו הייתה אפשרות לעבור את הכביש[כדי להתחמק מהעמוד] , לזוז מעט עוד ימינה ולצלם מעט שמאלה ויותר מקרוב את האנשים על החוף [אולי מעט מיותר נמוך] אז זה היה יוצא מעולה.
צבעים טובים, ברם חשוכים מדי. יכול להיות מאד שהיתה תת-חשיפה בגלל השמש, היה עדיף לפצות על זה [ואם אפשר - למדוד מכרטיס אפור לפני...]
ואם כבר - כמובן, נשמח לפרטים... [מצלמה, עדשה, סרט, מהירות, גודל צמצמם, מיקום, שעה ביום, תאריך, סיטואציה וכו'וכו'...]
[ליצירה]
חזק ובעייתי ביחד.
פעם שמעתי איזה שהוא משפט בעל משמעות עמוקה [שאני בדרכי עדיין אל סוף עמוקה, מסתבר שזה משו עמוק מאוד...] - "אל תפרט על מה יש לך להתנצל... פשוט תתנצל על עצם קיומך. הוא מספיק רע וכוללני כדי להכיל בתוכו כל דבר רע שאפשר להתנצל עליו"
המשפט הזה נראה פה מיושם על שני הצדיים די חזק....
[ובאותה הזדמנות - תודה למביא המשפט, לא ידעתי שהוא יתאים בדיוק למשהו כל כך מהר...]
ברם, אולם, אבל, הנקודה שמועלית פה גדולה לא פחות - היא גם בעייתית -
ידוע הסיפור על הספינקס במצריים, למה האף שלו קצת...אה... קצת 'לא'... - האגדה מספרת שהפסל שלו היה, ככל הנראה, הפרפקציוניסט הראשון.. הוא פשוט כל הזמן רצה שהאף הזה יהיה 'ה-'אף בה' הידיעה... [לא יודע איך אומרים את זה במצרית עתיקה... כנראה שהוא רצה שזה יקרא על שמו של ה'תות ענ-אף עמון' או משו כזה...] - הוא רצה ליצור את היצירה המושלמת ביותר... משו שגם בעוד 3800 שנה ישבו דוקטורים בסטזים שלהם לניתוחים פלאסטים וישתממו 'איך לעזה ויריחו תחילה הוא עשה את זה??' [טוב, יותר לכוון 'איך לפיתום ורעמסס תחילה הוא עשה את זה??']...
תיקן, תיקן, פעם פה, פעם שם - פה עיגל, פה סיטט, פה חתך.... עוד ועוד ועוד שזה יצא -מ-ד-ו-י-ק-...
ובסוף האף נשבר.......
הרצון האישי לעשות משו -בגלל האחרים- או -בשביל האחרים- הוא קשה, הוא לא במקום. התכונה הזו נקראת 'פח זבל של חיים' - שאדם לא עושה דבר מעצמו אלא הוא פשוט 'פח זבל מכל מה שבא', כל מי שבא הוא רוצה למצוא חן בעייניו אז הוא לוקח לו את הזבל... [או משו כזה...]
זו תופעה שבאה גם מלקיחה לא נכונה של הצעות או ההערות או תוכחות מהאחר וכו' וכו'... זו סוגיא ידועה.
אז מצד שני, אין בעצם -באמת- על מה להתנצל 'בפני האחר' - אלא בפני עצמך.
--- ומצד שני, הדבר גם מעורר את רגשותיו של האדם העומד ויודעו את חטאו, הרגשת החטא המדכאת והקשה, תחושת ההרחקה והצער הנוראי שאין מילים להסבירו... שבעצם אין באמת דרך 'לתרץ' דבר לא בסדר שעשינו - אלא לבקש 'סליחה'. להשתמש במידה שהאלוקים משתמש בה, ורק בזכותו היא אפשרית - לסלוח., לאחרים, לעצמנו.
ואני אומר?
לא כעסנו, ולא כועסים.
בעיקר מעודדים.
-אל דאגה!- אומרים.
אט אט, החיים לוקחים זמן,
את תראי,
כמו כולנו,
איך בסוף תמיד צוחקים על השירים האלה
מתענגים עליהם בנוסטלגיה
'היימים שהיו קשים לי'
'הימים שדרבנו אותי להתקדם'
'הימים שבזכותם היום אני כל כך גדולה. כל כך חזקה'.
זה טוב יצירות כאלה.
<סורי על ההתפלספות הביינישית... פשוט אני חייב להוציא קצת מהמתחים הבינישים של בין הזמנים על משהו....[אוף איפה החבורתא שלי?? אני כבר כמעט שבוע לא צעקתי על אף אחד 'אתה לא מבין?!?!?' או 'איך אתה מבין דבר כזה בכלל??? הרי קראנו בדיוק את אותן שורות בגמרא!!!' ^_^]>
[ליצירה]
פחחחח
חמודדדדדד ממש יפה!
[האמת יש פה שאלה גדולה על הגב ול של 'החוק לפרטיות' או בכלל הגבול שבו אנחנו יכולים להחליט מה אחרים חושבים באותו רגע..:))]
אבל למה הוא לא נסע לאשדוד? בגלל זה הוא הסתכל במראה? לראות אם הוא יכול לפנות לכון ב"ש???? [רגע רגע רגע רגע... יש לסיפור הזה המשך????]
המסר מהסיפור חד וברור...
להעביר עכשיו לגלגלצ...
[והמסר שלי - אין כמו רוני מגלגלץ. כל בוקר באוטו - לשמוע בכיף איפה הפקקים... פשוט סופר.]
תגובות